מחקרו החדש של ד"ר צוריאל ראשי, מומחה ומרצה בכיר לאתיקה עיתונאית, מבקש להתחקות אחרי היחס השונה אותו מעניקה התקשורת הישראלית בעת סיקור הפגנות אהודות, מבחינתה, לכאלה שאינן אהודות.
ביומן ערוץ 7 מספר ד"ר ראשי על המחקר שבחן ארבעה אירועים מרכזיים – האירועים בעמונה, מחאת החרדים נגד מצעד הגאווה, הפגנות הסטודנטים נגד העלאת שכר הלימוד והפגנות הדרוזים בפקיעין. בדיקתו של ראשי העלתה שינויים מהותיים באופי הסיקור ובביטויים בהם נעשה שימוש לצורכי הסיקור. הוא קובע כי באופן ברור ניתן למצוא ניסוחים מרוככים כאשר מדובר במחאות סטודנטים, גם אם אלה חסמו כבישים, פגעו ברכוש והפריעו את הסדר הציבורי, או במקרה הדרוזים בהם התמקדו הסיקורים במה שהוגדר כמלחמת אחים שבה שוטר או לוחם מג"ב נאלץ לפעול נגד קרובי משפחתו בני הכפר.
לעומת זאת כאשר היה מדובר באירועי עמונה הרי שהסגנון התקשורתי הפך בוטה הרבה יותר עד כדי משתלח. הוא מזכיר כותרות המגדירות את האירועים כמלחמה של ממש. לדבריו המשמעות הנסתרת של כותרת כזו היא שיש כאן מלחמה שיש להכריע ולהכניע אותה, כיוון שיש בה פגיעה בנו כאומה, שהרי זו מלחמה. התנהלות תקשורתית שכזו מנוגדת, לדבריו, לעצם עקרונות הדמוקרטיה בהיותם מצדיקים ומעודדים הפגנות ומחאות.
כך גם כאשר דובר בהפגנות החרדים נגד מצעד הגאווה. שם זכה הסיקור לאפיק בו קיימת כאן מלחמה בין הצד הישראלי לצד החרדי. בכך נעקרה הלגיטימציה של העמדה החרדית שכן היא מאיימת לכאורה על הישראליות, דהיינו על הקונצנזוס הציבורי בישראל.
במסגרת ניסיונו להביא להכרה עיתונאית במה שהעיתונות עצמה מעוללת בסיקוריה החד צדדיים, נועד ראשי עם הבלשן העכשווי רוביק רוזנטל, ולאחר שפרס בפניו את עמדתו בסוגיה ניסחו יחד מעין 'מונחון' ובו הסברים ומשמעויות נסתרות וגלויות לכל מילה וביטוי המבטא יחס עיתונאי להפגנה. בהפצתו של מסמך זה יהיה כדי להבהיר לעיתונאים וללומדי תחום התקשורת את המסרים החבויים שבדבריהם טרם השימוש במילים אלו.
בעייה נוספת אותה מציין בדבריו ד"ר ראשי היא השאיפה של רבים מהעיתונאים לשמור על קשר טוב עם מקורות מידע, דהיינו אנשי משטרה ואכיפת החוק, ולשם כך הם מעדנים בניסוחיהם התבטאויות הנוגעות להתנהלות בעייתית של המשטרה, לעומת החרפת הניסוחים כאשר מדובר במי שעומד מול המשטרה. כל זאת כדי "למצוא חן" ולשמר קשר עם המקור שאוחז כעת בהגה האכיפה. הוא מציין כדוגמא כי במקרים חריגים כדוגמת עמונה נאותו אנשי תקשורת להגדיר את ההתנהגות המשטרתית כ"שימוש בלתי מרוסן בכוח", אך לא מעבר לזה. במקביל מעדיפים לכנות שימוש כוחני של המשטרה כ"הדיפת המפגינים", או "הרגעתם". לכל אלה קורא ד"ר ראשי 'מכבסת מילים' שנועדה לרצות את המערכת.