הנתונים על היקף האלימות בחברה הפלסטינית מעוררים דאגה בקרב גורמי אכיפת החוק. בתשעת החודשים הראשונים 2009 נרשמו 4,126 מקרים של אלימות קשה (מכות, דקירה, שריפה) לעומת 4,600 מקרים בשנה שעברה ו- 2,830 בשנה שקדמה לה. גם בתחום הקטטות האלימות נרשם גידול משמעותי. מינואר עד ספטמבר השנה אירעו 777 קטטות אלימות לעומת 726 בשנת 2008 ו- 649 בשנת 2007.
בנוסף למקרים המדווחים קיימים רבים נוספים המושתקים בין היתר באלימות כלפי ילדים ונשים. ד"ר מוחמד סחוויל, פסיכולוג ומנהל המרכז לטיפול בקורבנות אלימות אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית, כי בסגוית האלימות נגד קיימת השתקה שכן נשים אינן נוטות להתלונן נגד הבעל גם אם הן נתונות לאלימות קשה. לרשות הפלסטינית ברמאללה הסבר לגידול תופעת האלימות בחברה הפלסטינית. סחוויל טען, כי כאשר הארגונים הפלסטיניים פותרים את חילוקי הדעות בנשק ובאלימות וישראל פותרת בעיות בדרך דומה אב המשפחה נוהג כך אף הוא.
הפסיכולוג הפלסטיני איאד סראג' אמר (יוני 2009) בפני ועדת החקירה של האו"ם למלחמה בעזה ובמאמרים שפרסם, כי ישראל היא האחראית לתופעת האלימות בחברה הפלסטינית. הוא טען, כי פלסטינים שנעצרו ועונו בידי ישראל הופכים להיות אלימים כלפי בני משפחתם ואפילו אנשי ביטחון פלסטינים אימצו את השיטות שנהגו כלפיהם הישראלים בעת חקירת פלסטינים. סראג' הוסיף, כי הילדים הפלסטינים מהאינתיפאדה הראשונה ראו את אביהם מוכה בידי ישראלים וזה הניע אותם להיות מוכנים להילחם והדבר יצר דור חדש באינתיאפדה השנייה הנכון לנקום להרוג והרוצה למות מתוך מטרה להשיג חיים חדשים. לדבריו, המתקפות המתמשכות של ישראל נגד העם הפלסטיני פגעו בדימוי של האב ושל המשפחה והצעירים מחפשים עתה זהות חדשה שתגן עליהם במקום האב החדש. זו הייתה, לטענתו, הזיבה להקמתם של הארגונים האסלאמיים הקיצוניים והמליציות החמושות.