במכתב תקיף ונוקב לראש הממשלה ולשרים מגוללת רותי מלול, אמו של סגן אדם מלול, את טענותיה כלפי המערכת הצבאית, ובעיקר כלפי אלוף פיקוד המרכז, גדי שמני, וקובעת: הם הפקירו את בני שלכלך את ידיו למען ביטחון המדינה.
מלול קובלת על התנהלות האלוף שמני שקבע בפני בית הדין הצבאי כי לצה"ל יש קווים אדומים שאין לעבור אותם. זאת למרות שהמג"ד והמח"ט תחתיהם פיקד מלול גיבו אותו על החלטתו לתת מכה לפלשתיני החשוד בפעילות טרור.
"חמש שנים דאגתי מתי הוא יחזור", אומרת האם, "עכשיו כולם שותקים. הבן שלי הובל אזוק כאחרון הפושעים. הוא הלך להגן על אזרחים".
את בנה מתארת מלול כלוחם שהוביל את חייליו לאור עקרונות של טוהר הנשק, כמי שלחם בעוז בקרבות לא מעטים וטען שלמען אזרחי המדינה המאמץ שווה, אך כעת, "היה מביש לעמוד מול האלוף. הוא טייח ואמר שאין אלימות. אמר ששואלים את הפלשתיני בנימוס ואם הוא אומר שאין נשק מסתובבים וחוזרים אחורה". לדבריה מדובר בהוכחה לניתוקו של האלוף מהמתרחש בשטח. בהתנהלותו לטעמה "האלוף מבזה את המדים שהוא לובש. אם הבן שלי יואשם אוריד ממנו את הדרגות ואזרוק אל השופט. המדינה לא ראויה לבן שלי שלא התעלל באיש", היא אומרת בכאב.
לטעמה התנהלות האלוף שמני נובעת מרצונו "לסלול את הדרך שלו לקוקטיילים בוושינגטון".
מלול תוהה היכן הן האמהות שבניהן משרתים בחטיבת כפיר וצפויים להיות מואשמים באירועים דומים במוקדם או במאוחר, "למה לא שומעים את האמהות?", היא שואלת בתחושה שבנה נותר לעמוד לבדו מול המערכת.
כאמור, טענות לא מעטות יש למלול גם כלפי השרים וחברי הכנסת שאינם עושים דבר למען בנה שפעל בהתאם למתחייב מתנאי השטח ובהתאם לשיקוליו כמפקד שביקש למנוע פעילות טרור. היא מספרת שקיבלה מענה מחברי הכנסת דוד רותם ועתניאל שנלר שהבטיחו לפעול.
חבר הכנסת שנלר התייחס גם הוא לפרשה והטיח באלוף שמני דברים קשים. "חשתי פגיעה כשקראתי את העדויות ואת דברי האלוף". לטעמו לא מדובר רק בטיוח אלא בכשל פיקודי שכן אם אכן נכונים דבריו של שמני הרי שהוא לא ידע להנחיל את תפיסותיו לדרגים שמתחתיו, ואם המח"ט שגיבה את מלול פעל שלא כשורה עליו להודות ולומר נכשלתי. "יש כאן חוסר קבלת אחריות של מפקדים. המח"ט והמג"ד גיבה אותו. אז איפה זה נעצר? אצל האלוף? אם כל שרשרת הפיקוד גיבתה אותו זה צריך להימשך אצל האלוף", אומר שנלר וקובע שהתנהלות שמני חמורה יותר מטיוח. "טיוח זה כדי לומר תקשורת. אבל מה פירוש ששרשרת הפיקוד מגבה את הקצין הזוטר והאלוף לא? שכל השרשרת לא הבינה את הנהלים?".
שנלר מדגיש שאת דבריו הוא אומר מתוך היכרות ארוכת שנים את הפעילות בשטח בכהנו בתפקידים צבאיים שונים ביהודה ושומרון.
חבר הכנסת שנלר מבהיר שאין בכוונתו לעבור לסדר היום בפרשה זו, וכשם שעד כה שוחח עם גורמים בדרג המשפטי וקיים דיון חסוי בועדת החוץ והביטחון כך בכוונתו לפעול גם בעתיד עד לליבון הפרשה ולהבאתה לפתרון. זאת כחלק מתפקיד הכנסת להיות בקרה לפעילות בצבא.
במכתבה תחת הכותרת 'פרשת סגן אדם מלול תדע כל אם עבריה, על היעדר הגיבוי למפקדי צה"ל, ושתיקת הפוליטיקאים', כותבת מלול לראש הממשלה והשרים:
מכובדי, פונה אני אליכם בשנית, כאמא לקצין מוערך ומצטיין בחטיבת כפיר (אשר עמד בראש כח שבעה לוחמים, אשר נכנס לכפר קדום הפלסטיני בניסיון לאתר חשודים בירי לעבר הישוב היהודי קדומים),
במהלך האירוע ובנסיבות ההתרחשות כמפקד בשטח ביקש בני לתחקר חבורת שלושים צעירים פלסטינים מתגודדים במרכז הכפר, אחד הצעירים הפלסטינים התלהם, הרים ידיים, צעק וביצע תנועות מאיימות לעבר הכח, באוויר ריחף חשש כבד לנפיצות, אשר את סופה לא ניתן היה לשור, על כן בני נתן "כאפה" לפלסטיני צעיר זה, מחשש כי אי ריסונו ייצור איום חמור מאד על הכח.
נסיבות האירוע וההתרחשות וודאי עונות על ההגדרה: - אירוע טרור. - פעילות חבלנית בחסות "לא מעורבים" - ביצוע משימה במינימום פגיעה בחיי לוחמים. - אירוע בו המפקד מפעיל שיקול דעת סובייקטיבי, אשר בו ישנה הלימות-התנהלות הקרובה ככל האפשר לאופי האירוע. - הפעלת כח מידתי אשר נדרש בעת התשאול למול צעיר פלסטיני מתלהם. - הפעלת כח מינורי אשר אינו מסכן ולא סיכן את חיי הפלסטיני. בני לא חטא, לא התעלל, בוודאי לא פצע איש, איש לא נשלח לבית חולים, דאג להשבת הכח בשלום ללא נפגעים.
זוהי דוגמא לפעילות, לעצירת הטרור הפלסטיני, בני נהג כפי שמפקדיו הישירים המ"פ המג"ד , המח"ט לימדו אותו, במידת הנדרש ובנסיבות האירוע, "המפקד בשטח רשאי להחליט על הפעלת כח מידתי כלפי חשודים באם יש סיכון לחיי חייליו". בבית הדין מעדויות המ"פ, המג"ד והמח"ט איתי ווירוב, ניכר וניבט בעליל כי עיקרון המידתיות בהפעלת כח, תוך אבחנה מוחלטת בין התעללות לבין כח מידתי סביר, הינה חובה המותרת לשם ביצוע קדום המשימה, ובנסיבות האלה כך פעל בני. זהות אבחנה זו עוברת כחוט השני בעדויות המ"פ, המג"ד והמח"ט, אשר אין טוב מהם כמפקדים בשטח המבינים את ייעודה הראשי של חטיבת כפיר בשמירת בטחון אזרחי מדינת ישראל מפני פעולות הטרור הפלסטיני מאיו"ש, מאחר והם הנמצאים יום יום ובעיקר לילה לילה בחזית המלחמה בטרור להבטחת ביטחוננו.
בתנאים רגילים, ובאווירה שהאמת והצדק שולטים בה, היה מן הנכון למחות-כף לבני ומפקדיו, אשר חרפו ומחרפים נפשם בכל יום ולילה, למען בטחון ושלום אזרחי ישראל, המאוימים ונרדפים על ידי טרוריסטים חסרי צלם אנוש. אך לצערי עדות האלוף שמני בבית הדין הצבאי ביום 10.09.09 במשפטו של בני ואשר זומן מטעם בית הדין כעד מומחה, אך לצערי במהלך העדות הפך לעד מלך נגד חייליו ופקודיו הזוטרים והבכירים תוך זניחת ערכים בסיסיים.
ערך האמת אליבא דגרסתו כל דרגי הפיקוד בחטיבת כפיר טעו המ"פ, המג"ד והמח"ט, מתוכן דבריו מובן בעליל כי אינם יודעים או מבינים את הקורה בשטח ורק האלוף מעל כולם יודע את האמת. ערך מתן הגיבוי לפקודים נהיר לכל, כי באם בני סגן אדם מלול לא היה נוהג כשורה, איש ממפקדיו לא היה מגבה אותו, וברי לכולנו, כי לא ניתן לו גיבוי מיידי ממפקדיו אלא לאחר הבנת האירוע ומתוך תחושה פנימית עמוקה כי נהג כיאות.
צר לי, אך עלי לאמר, כי ניסיונו הנואל של האלוף שמני לצייר תמונת מצב, כאילו לא הופעל כח מידתי בעבר, או אינו מופעל כיום, וכי יש קווים אדומים, בהם קיים נוהל צה"לי מסודר, האוסר על הפעלת כח מידתי (אשר במפתיע נעלם מעיני המ"פ, המג"ד והמח"ט). זוהי צדקנות סלקטיבית בעליל, וצביעות מבחילה , המנסה לתקוע מקלות במאמצי ההתגוננות של בני, התערבות בוטה, רמיסה ברגל גסה של הליך משפטי, אשר כוונתה ניסיון לעוות את האמת הנוהגת בצבא, או למצער היתממות אשר אין לה מקום במקומותינו.
אין כאן תום לב, אלא חרפה להליך השיפוטי בצה"ל, ואין לי אלא לומר ניסיון נואל לרצות ממונים, (פוליטיקה קטנה בחסות צה"ל).
הבעת הצדקנות הזו החקוקה על פניו של האלוף שמני, מעוותת ברשעות ובריש גלי את משפטו המתנהל של בני, אך חמור מכל אומר ללא חשש ומורא:
- מפקירה את ביטחונם של אזרחי ישראל.
- מזמינה ראש קטן בקרב לוחמי צה"ל (כי צריך לצאת למשימה עם עו"ד צמוד).
- משרתת את ארגוני הטרור הערבים והפורעים הפלסטינים (כי מי הפלסטיני אשר ידבר בעת תשאול, בעודו יודע על איסור מוחלט של הפעלת כח מידתי).
לצערי הרב, - בני הובל אזוק כאחרון הפושעים לבית הדין ואתם הפוליטיקאים שתקתם. - בני נעצר בכלא הצבאי ל- 64 יום משל היה לרוצח מסוכן, ואתם שתקתם.
- מח"ט חטיבת כפיר ננזף על ידי האלוף שמני שלא בצדק, ואתם שתקתם.
אני מניחה כי בניכם המשרתים בצבא ידעו לספר לכם, כי דברי האלוף הם היתממות, ולא המציאות הנוהגת בשטח, אבל למרות זאת תמשיכו לשתוק.
אתם היושבים במגדל השן, הטומנים ראשכם בחול, כאשר יש מי שמלכלכים את ידיהם לילה לילה למען בטחון המדינה הזו, ובעת הצורך לא מגנים עליהם אלא משליכים אותם לכלבים, כי הם השה לעולה. אתם שותקים וכמובן תמשיכו לשתוק, כי אמת ופוליטיקה לא מתחברים, ובוודאי לא נפגשים.
בתודה ובברכה
מלול רותי אמו של סגן אדם מלול