בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר 13 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי על מיכאל דיגנקוב, אשר הורשע על פי הודאתו בכך, ששיסף את גרונו של חברו בדצמבר 2008.
דיגנקוב הודה לאחר שפרקליטיו הגיעו להסדר טיעון עם התביעה, לפיו יודה במיוחס לו תמורת המרת סעיף האישום מניסיון לרצח לחבלה בכוונה מחמירה. החבר אירח אותו בביתו וצפה בטלוויזיה כשהותקף.
המדינה ביקשה להטיל על דיגנקוב את העונש המקסימאלי הקבוע בחוק לעבירה בה הורשע, הוא 20 שנות מאסר, בתוספת פיצוי כספי למותקף. התובע הדגיש בטיעוניו, כי דיגנקוב התארח בביתו של המותקף וביצע את מעשהו ללא כל קנטור מצדו, כשהוא שוכב במיטתו, וכי המאבק בין המותקף ודיגנקוב, והדקירות שנגרמו במהלכו, מעידים על נחישותו של דיגנקוב להמשיך ולתקוף את המתלונן.בנוסף טענה המדינה, כי משיקולי טובת הציבור נדרשת העלאתו של רף הענישה בעבירות אלימות.
עורך דינו של דיגנקוב טען מנגד, כי יש להטיל עליו עונש מאסר של 18-24 חודשי מאסר בלבד. לגישתו, יש לזקוף לזכות מרשו את הודאתו במעשים המיוחסים לו במסגרת כתב האישום המתוקן, ואת החרטה שהביע.
לאחר שפירטו השופטים את ממצאי תסקיר שירות המבחן, קבעו השופטים כי "מחד גיסא, טמונה בנאשם מסוכנות גבוהה, ומאידך גיסא, סיכויי שיקומו נמוכים ביותר. כפי שמצביע עברו, מדובר ב"שור מועד": הנאשם תקף עוברת אורח ללא כל מניע מוכח. כמו כן תקף את בני משפחתו, והוא עצמו הבהיר כי כאשר שותה לשכרה הוא סובל גם מהלוצינציות".
"העולה מן המקובץ הוא, כי הנאשם ביצע, ללא מניע של ממש, מעשה נמשך של אלימות קשה כלפי המתלונן, מנע ממנו מלהתגונן והעמידו בסכנת חיים. זאת, בהמשך למעשי אלימות שביצע בעבר. סיכויי שיקומו של הנאשם נמוכים ביותר, כאשר גם בעונשי מאסר שהוטלו עליו בעבר לא היה כדי להרתיעו מביצוען של עבירות נוספות. על כך יש להוסיף את הצורך בהעלאתו של רף הענישה, ואם לא נגזור את העונש המרבי, או הקרוב למרבי, כפי שראוי לגזור בנסיבות מקרה זה - זאת משום שאין להעלות את הרף בצורה תלולה בבת אחת", הוסיפו השופטים וגזרו כאמור על דיגנקוב עונש של 13 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי.