בלהט הדיון הציבורי על גיוס בני משפחות שכולות ליחידות קרביות בצה"ל, אשר התעורר בעקבות מותו בתאונה של סרן אסף רמון ז"ל, שיגר היום ארגון "יד-לבנים" מכתב ובו עמדתו בנושא לידי שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אכ"א. הארגון קובע כי יש להסיר את חובת החתימה מהאם ולהעביר את ההחלטה בעניין גיוס ליחידה קרבית - באופן בלעדי לצה"ל.
עו"ד יהודית שחור, אמו של אורי הי"ד שנרצח לפני 13 שנה בואדי קלט, מתנגדת לעמדה זו. בראיון לערוץ 7 אמרה שחור, כי ההחלטה חייבת להיות בלעדית למשפחות, "אורי הבן שלי נרצח בתשנ"ה ובנימין היה אז בן 9, בני הבכור כבר שרת אז אז בשמשון והמשיך לשרת למרות הרצח, כשהאסון נחת עלינו הרגשתי כמו בובה על חוט והבנתי שהכל משמיים, דיברנו הרבה בבית על הגיוס הקרוב של בנימין, ידענו שזכות הבחירה היא שלנו אבל הקב"ה בסופו של דבר הוא המחליט האמיתי. כשהוא גדל הוא הלך למכינה הקדם צבאית בעצמונה והתחיל לדבר על הגיוס שלו, הוא רצה ללכת לסיירת ושיתף אותנו בתכניות שלו, היה לנו ברור כל הזמן שניתן לו להגשים את החלום וחתמנו לו".
לדבריה, לאנשים בצבא אין את הכלים לקבוע אם אח שכול יתגייס או לא "אני חושבת שההחלטה צריכה להיות בידי המשפחה כולה ולא בידי הצבא, הצבא צריך רק לדון בפרמטרים המקצועיים אבל לא באלמנטים הערכיים, זה נכון שגם למשפחה קשה לקבל החלטה נקייה, אבל הצבא בטוח לא צריך לקבל את ההחלטה הזאת, כי החבר'ה הצעירים בצבא לא יודעים איך לקבל החלטה".
את חוסר שיקול הדעת של הצבא היא ממחישה במה שקרה להם במבצע 'עופרת יצוקה', "בנימין שלי היה במילואים בעפרת יצוקה, ולאחרונה היה לי אסון נוסף כשבעלי נפטר. כשהודיעו לי בעפרת יצוקה ששני בני נמצאים בפנים הרגשתי שאני עומדת להתפרק, והתקשרתי למפקד היחידה. המפקד אמר לי שאני עדיין יכולה לחתום על ויתור, אבל הוא הזהיר אותי שהבן שלי לא ישכח לי את זה אף פעם. אני לא שעיתי לדברים וביקשתי מבנימין שלא להכנס פנימה והוא הבטיח לי לא להכנס, ואז המ"פ אמר לו "בנימין אתה לא תשכח לעצמך אם לא תכנס". זו דוגמא איך מ"פ צעיר לא מבין את מה שעובר באמת על המשפחה ולא מסוגל לקבל החלטות".