השופט חנן מלצר קבע כי לא תינתן לרייפמן, מייסד חברת "אמבלייז", ארכה נוספת להעביר את המניות שברשותו לבעלי חובו.
באשר לטענתו של רייפמן שהוא רוצה להעביר את המניות אך איננו יכול לעשות זאת בפרק זמן קצר ולכן אין להורות על מאסרו אמר השופט כי "טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כממצא עובדתי בעקבות חקירת רייפמן כי אי-העברת המניות נובעת מחוסר רצונו (ולא מחוסר יכולתו) לעשות כן".
השופט מציין כי "רייפמן לא עשה דבר בין מועד מתן הצו השיפוטי לבין מועד החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לביזיון בית משפט לשם העברת המניות, משך למעלה מחודשיים...רק ההחלטה בדבר מאסרו של המבקש בגין בזיון בית המשפט הניעה אותו לבצע פעולה ראשונה, וכפי שהוברר – מתחמקת וחסרת תוחלת – בקשר עם העברת המניות".
עוד ציין כי "במשך כמעט חצי שנה מאז מתן צו הכינוס, נמנע רייפמן מלמסור מידע מדויק למשיבים אודות הנכס המרכזי ממנו אמורים לכאורה נושיו להיפרע – מניותיו בחברה, חרף חובתו החוקית למסור למשיבים מידע מלא על נכסיו".
עוד כתב השופט כי רייפמן יכול היה לפעול להעברה מהירה של מניותיו למנהל המיוחד, אך איננו רוצה לעשות כן. השופט הדגיש כי "סנקציה של קנס כספי איננה עומדת על הפרק בעניינו של רייפמן, המצוי בהליכי כינוס הותרת המבקש לעשות כטוב בעיניו – איננה נחזית לפיכך ככזו שתביא לביצועו של הצו השיפוטי, ודאי לא במהרה. הנה כי כן האינטרס של נושי המבקש, המיוצג בידי המשיבים, כי חובו של המבקש כלפיהם ייפרע בהקדם, והאינטרס הציבורי של קיום צו שיפוטי ברור ומפורש ללא התחמקויות – נראים לכאורה כמחייבים במקרה זה את מאסרו של המבקש".
לסיום כתב השופט "צר לי על המבקש, שנראה כמי שנפל, בנסיבות שטרם הובררו, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ומנסה להיחלץ בדרך לא-דרך, אגב השמעת גירסאות סותרות לרוב, המלמדות, בין השאר, שהוא מגלה טפח ומכסה טפחיים. יחד עם זאת, ולמרבה הצער, אין מנוס מלדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע ולהורות על מאסרו של המבקש. בהקשר זה מתבקשת נציבות שירות בתי הסוהר להקפיד הקפדה יתרה על שמירת המבקש, בשים לב לטענותיו לגבי המצב אליו נקלע. נוכח האמור, הצו הארעי מתאריך 8.9.2009 – מתבטל".
הוא הוסיף כי "העובדה שאנו מצויים בין כסה לעשור נותנת אולי פתח לתקווה שהמבקש יתעשת, יעלה על דרך המלך (המצריכה שינוי בהתנהלותו) ויבחר לקיים את הצו השיפוטי. יש להדגיש כי המפתח לכך בידיו".