אופוזיציה מוטרפת
וכך אמרה איילה חסון, הכתבת הפוליטית של הערוץ הראשון, כשניתחה את הסיכויים שהפסגה בניו יורק תניב מהלכים מדיניים התואמים את תקוותיה: "זה יקרה אם שני הצדדים יתנערו מהאופוזיציות המוטרפות שלהן". אז מילא כשהיא מגדירה אופוזיציה מוטרפת את העאלק אופוזיציה שיש לאבו מאזן (אופוזיציה שנמצאת בעיצומם של מגעים לממשלת אחדות עם אותו אבו מאזן, מה שאומר – לא מי יודע מה אופוזיציה, אבל לא נורא, נעזוב את זה), אבל כשהיא מגדירה את האופוזיציה של נתניהו כ"מוטרפת", למי בדיוק מתכוונת הכתבת הפוליטית האובייקטיבית של הערוץ הראשון, הערוץ הממלכתי? למפלגות הימין או לחברי הכנסת תומכי ההתיישבות מתוך כותלי הליכוד? מי בדיוק זכה לאבחנה הקלינית הזו של ד"ר חסון? ומי בדיוק העניק לה את המנדט לחרוג מגבולות הדיווח העיתונאי למחוזות האבחנות הנפשיות הללו?
והשאלה החשובה מכולן: איך זה שכל אותם חברי אופוזיציה "מוטרפת" של נתניהו יזנקו למשמע כל צלצול טלפון אם רק יבחינו שעל הצג מופיע שמה של חסון, ויעוטו על כל מיקרופון ומצלמה שמאחוריהם עומדת אותה מאבחנת? אולי בכל זאת מדובר בטירוף...
הרג במחסום
כשרצו לדווח ב-YNET על סיכול פיגוע הדריסה השבוע ליד ביתר עילית, כך נראתה הכותרת:
מה מבין מכאן הקורא התמים? עמדו להם החיילים במחסום וירו בנהג תמים שבסך הכול לא שמע להנחיה שלהם אליו לעצור.
ואם הוא לא הבין את הדברים ברוח הזו אז הגיע הטקסט בכתבה פנימה. בראשית כתבה נכתב: "חיילי צה"ל ירו הבוקר (יום ג') בנהג שלא נענה לקריאתם לעצור לבדיקה במחסום ליד מבוא-בית"ר, מדרום לירושלים. הנהג, ערבי-ישראלי ממזרח ירושלים, נהרג מהירי". כדי לאזן כותבים לנו שם ש"לטענת צה"ל, הוא פרץ את המחסום וניסה לפגוע בחיילים". כלומר לעומת העובדה שחיילים ירו בנהג שלא שמע לקולם יש טענה של צה"ל. לא דיווח של צה"ל. לא קביעה. לא האמירה שאנחנו, כצד הישראלי, אמורים לעמוד מאחוריה, אלא בסך הכול עוד טענה. את הדיווח שחייל נפצע קל במהלך ניסיון הדריסה הזה השאירה לנו לסוף הקטע.
יאיר נרו
בגיליון ערב ראש השנה של 'ידיעות אחרונות' פרסם יאיר לפיד כאילו-מכתב לאבו מאזן. זכותו. האיש רוצה לכתוב ומשוכנע שהוא יודע לעשות זאת, שיכתוב. אני גם לא מתייחס לתוכן. לפיד מוגדר כפובליציסט ולכן הוא יכול לכתוב כרצונו (פחות או יותר). הבעיה שלי היא רק בפתיח המכתב שיועד ל"נשיא פלסטין".
יאיר, יאיר, יאיר, מה יהיה? נכון שאתה רוצה מאוד שאבו מאזן יהיה נשיא פלסטין, ובכל זאת מעיתונאי שמכיר מעט את המציאות אתה אמור לדעת שעד כה לא קיימת ומעולם לא הייתה קיימת מדינת פלסטין, ולכן לא יכול להיות לה נשיא, מקסימום יו"ר רשות, וגם זה בקושי.
זה בדיוק כמו שמישהו שמאוד רוצה כבר שנים לזכות בלוטו יתחיל לחלק המחאות כי מבחינתו הוא כבר זכה. זה שאתה רוצה משהו, מר לפיד, זה עדיין לא אומר שהוא באמת מתרחש.
כמה מילים טובות על...YNET
לא יאומן אבל אתר YNET התעלה על עצמו וזיכה את גולשיו בכתבה חיובית ומפרגנת לחלוטין לתיירות בגוש עציון. הכתבה אף לוותה בסרטון שלא רק מדווח אלא ממש קורא לציבור להגיע לגוש עציון ולהינות ממגוון האטרקציות שבמקום. אין ספק, וו'יינטים, הפתעתם אותי והמילים הטובות מגיעות לכם בצדק.
ותודה לרונן על הפניית תשומת הלב.
כמה שאלות לגולשים ערד ניר, גאולה אבן, אורן ויינגנפלד ושלום ירושלמי
שאלה לגאולה אבן: בראיון שקיימת עם דני דיין קבעת שהעובדה שיו"ר הכנסת ריבלין פגש את ראשי מועצת יש"ע בלשכתו ולא במאהל המחאה מבטאת את חששו מהשתתפות במה שנראה כפלגנות. האם, גאולה, תרשי לי לנחש שאם ריבלין היה כן יוצא אל המאהל היית קובעת שהוא אפילו לא הזמין אותם ללשכתו כדי לא להעניק חותמת ממלכתית להפגנה שלהם?
שאלה לאורן ויינגנפנד, איש חדשות ערוץ 2: מה בדיוק הביא אותך למסקנה שאתה צריך להגדיר את הפסגה המשולשת בניו יורק כ"פסגה מגומגמת"? מוזר. אני מכיר דווקא לא מעט אנשים שראו באמירה הישראלית לקראת הועידה הזו לא מציאה גדולה, אבל לפחות הדבר הכי רחוק מגמגום שנשמע בשנים האחרונות מצידה של משלחת ישראלית. או שבעצם כל פעם שבישראל לא מקבלים אוטומאטית את דרישות אבו מאזן ולא מתנועעים לצלילי החליל שלו זה 'גמגום'. (באותה הזדמנות אפשר להעביר את אותה שאלה ליונית לוי שכל כך התלהבה מההגדרה הזו שחזרה עליה למחרת (במסגרת חדשותית כמובן), בלי לתהות מה כל כך מגומגם כאן)
שאלה לשלום ירושלמי: מה בדיוק הופך את הרב חיים דרוקמן ל"אחד מהרבנים הקיצוניים ביותר ביותר ביהודה ושומרון", כפי שהגדרת אותו בטורך הפותח את מקומון 'מעריב'? מה בדיוק הוא עשה או אמר שזיכה אותו בהגדרה הזו? הוא הרי לא גר ביהודה ושומרון והוא הרי אחד הממלכתיים ביותר ברבני הציונות הדתית, אז מה עבר עליך מר ירושלמי כשכתבת את זה? או שעבורך כל בעל זקן וכיפה סרוגה גדולה הוא באופן אוטומאטי רב קיצוני מיהודה ושומרון?
שאלה לערד ניר, שליח חדשות ערוץ 2 לועידת האו"ם בניו יורק: מי שמך לחתום את הדיווח על הצהרות אובמה בדבר חשיבות הקמת מדינת פלשתין והפסקת ההתנחלויות במילים "עכשיו צריך לבצע". בשם מי אתה מדבר מר ניר (אדם סימפטי, חביב, רהוט ובלתי מזיק בדרך כלל).
שאלה כוללת לתקשורת הישראלית: מה בדיוק בדבריו של אובמה הוביל אתכם להגדרת הפסגה כ"פסגת הנזיפות"? מה בדבריו היה נשמע בעיניכם כנזיפה כלפי נתניהו? האם יתכן שאתם אלה הנוזפים בו על שלא קיבל את תכתיבי אבו מאזן ולכן החלטתם שזה הכינוי הראוי לאירוע?
הדמות הנעלמת
מי היא הדמות שכמעט ולא דווח עליה למרות שהופיעה בפסגה בניו יורק?
אולי יצא לכם להבחין בקצה העין בדמותו של איש אחד, אביגדור ליברמן שמו ותפקידו שר החוץ של מדינת ישראל, שהופיע בועידת הפסגה. אני מרשה לעצמי להעריך שלא סתם העדיפה התקשורת שלנו להתעלם מהאיש ומנוכחותו בועידה ולהתמקד בנתניהו וברק (שצעדיו לפני ואחרי האירוע סוקרו ללא הרף). נראה לי שמישהו בתקשורת שלנו חשש שמא דיווח מובלט על נוכחות ליברמן יזכיר לאזרחי המדינה הזו שעד לא מכבר דווח לנו ללא הרף שארצות הברית החרימה את ליברמן, והנה הוא צץ בניו יורק, ולא סתם צץ שם אלא לצד המשלחת הפלשתינית. איש לא מחרים. איש לא זועק. מישהו כאן עוד עלול לחשוב שהתקשורת סתם חירטטה לנו איזו אגדה שבסיסה העובדתי בעייתי.
אמינות בדיווח
בגלי צה"ל פורסמה כתבה שמגוללת בקצרה את קשריו של ראש הממשלה נתניהו עם הנהגת הרש"פ. תוך כדי כתבה פורסם הקטע הבא:
אז הרשו לי להצטרף לשאלות שהועלו באתר 'לאטמה': מי בדיוק הרים שלטים? על איזה שלטים בכלל מדובר? מאיפה הקשקוש הזה? הרי בסך הכול היה מדובר בדפי A4 שעליהם הדפיס אבישי רביב תמונות ומסר אותן לניצן חן. לא הניפו ולא שלטים, ובעיקר לא קשור לנתניהו, אבל מה זה חשוב...
זה דיווח זה?
באתר רשות השידור פורסם הדו"ח האחרון של ארגון "בצלם" במסגרת ידיעה חדשותית. את אנשי אגודה לזכות הציבור לדעת זה הקפיץ והם שיגרו מכתב להנהלת הרשות והזכירו בו את החלטות יו"ר רשות השידור בשעתו, משה גביש, ולפיהן פרסום חומר שהגיע ממקור מגמתי כארגון 'בצלם' ייעשה בזהירות ולאחר בדיקה של אמיתית הדברים. אנשי האגודה דורשים לבדוק מי אישר את פרסום הדו"ח כידיעה באתר הרשות והאם נבדקו הנתונים בדו"ח בטרם פרסומו?
הם מציינים שפנייתם מגיעה בעקבות שלושה מחקרים שהתפרסמו בעבר במקביל לפרסומי דו"חות 'בצלם' והפריכו את הנתונים שעלו בהם. העובדה הזו "לא מנעה את פרסום הדו"ח ומאידך אותם מחקרים לא זכו לפרסום דומה", כתבו.
אנחנו, יחד עם אנשי האגודה, נמתין לתשובות הרשות.
אינפנטיל – עוד ביטוי עיתונאי
יושבים להם שני עיתונאים אובייקטיבים ורציניים להפליא, ממש צמד חמד - עזריאל וגבריאל – עמנואל רוזן ומיה בנגל, משתלחים בדמותו של אדיר זיק ז"ל, לא מבינים מה עבר בראשם של חברי ועדת השמות בעיריית ירושלים שהחליטה לקרוא רחוב על שמו, וכשמשה פייגלין שהועלה להגיב מנסה להגיב הוא חוטף שופכין מילוליים. יופי של תקשורת יש לנו כאן.
הדבר הזה התרחש ברדיו 99FM ואת המשדר המלבב הזה, שהתוודענו אליו בזכות אתר 'לאטמה', מסכם רוזן האובייקטיבי בכך שמותר להתנגד להסכמי אוסלו כפי שעשה אדיר זיק, אבל עבורו אדיר הוא פשוט אינפנטיל בהתבטאויותיו וחמור שעירייה קוראת שם רחוב על שמו של אינפנטיל. תענוג של עיתונות צרופה. כדי ללבות את הבערה נשאלת מיה בנגל על ידי רוזן מה תעשה אם תקבל דו"ח על שלא שילמה על חניה ברחוב אדיר זיק, ותשובתה עימה – היא מספרת שלנו שהיא בכלל לא מוכנה לשלם לעירייה שקוראת רחוב על שמו של אדיר זיק (אמרה והקפידה לטעות בשמו ולומר אדיר זק ולא זיק, כפי שנהגו רבים לטעות בשמות האנשים המזולזלים בעיניהם).
אז מה, עמנואל ומיה - איזה כיף זה לקשקש אחד לשני את אותם דברים ולטפוח זה לזה על השכם. כיף לא רק להשמיע את אותם מילים אלא גם לשמוע את אותם מילים. לא צריך להתווכח. לא צריך להתעמת. המוח יכול להישאר צר ומצומצם. ממילא כולנו חושבים אותו דבר, ושיזהר לו הפייגלין הזה מלהפריע לנו לחשוב בסטריאו.
תודה לגולדסטון
תודה לך מחבר הדו"ח ההזוי נגד ישראל ותודה לך על הראיונות שהענקת לאחר הפרסום כשקראת להעמיד לדין קצינים וחיילים. פתאום זכינו לראות פרץ פטריוטיות לוחמנית בתקשורת שלנו כפי שלא ראינו מאז מלחמת ששת הימים. פרץ כזה של מאמרים, ראיונות, השוואות, תמיכה בטוהר הנשק הצה"לי, עמידה מאחורי הרמטכ"ל ועוד ועוד לא ראינו שנים.
מזמן לא שמענו כתב ישראלי שואל משהו כמו "למה אין שום איזכור לאחריות מצרים לסגר שהיא מטילה על הרצועה? האם סביר להפיל את האחריות רק על ישראל?", כפי שעשה שחר גינוסר ב'ידיעות אחרונות'. מזמן לא ראינו השוואה בין דו"ח בינלאומי למציאות כפי שעשה 'ידיעות' כדי לקעקע את הדו"ח ההזוי הזה, ועוד תחת הכותרת "לא נתנו לעובדות לבלבל אותם".
לא שלא היינו מעדיפים לוותר על הדו"ח ועל התגובות ביחד, אבל אם כבר כתבת, מר גולדסטון הציוני הנלהב (כך הרי הגדירו אותך, לא?), לפחות הרווחנו משהו.
בושות ב'ציטוטים'
איזה בושה, איזה חרפה. באתר ערוץ 7 יש מדור ביקורת תקשורת, 'ציטוטים' שמו, ובשבוע שעבר הוכיח כותב הטור הזה, אחד ששמו שמעון כהן, את קלונו ברבים כשסנט בגולן יוכפז, איש גלי צה"ל, על שביטא את שמה של תפילת 'כל נדרי' KAL ולא KOL.
מה רבה הפאדיחה עם התברר הנתון ולפיו אכן ברבות מקהילות ישראל נהוג לבטא את שמה של התפילה באופן בו ביטא אותו יוכפז, ובעוד הטור לועג ליוכפז שמן הסתם הגה את שם התפילה תוך עיון בתדפיסי הויזה כאל שלו, ושבדבריו יש הוכחה לניתוק בין אנשי גל"צ לעם היושב בציון מתברר שהאיש לא רק לא מנותק אלא מעודכן בדקויות מהעולם היהודי שגם אותו שמעון כהן לא מעודכן בהם.
ובנימה רצינית מעט יותר:
תודות למגיבים הרבים שמצאו כל דרך אפשרית: טלפון, מייל ועוד, כדי להוכיחני על טעותי בטור הקודם, ואכן צדק יוכפז באופן בו ביטא את שמה של התפילה, ומדברים שהוא עצמו העביר אלי מסתבר שבבית הכנסת בו הוא מתפלל, בית הכנסת 'היכל דוד' בתל אביב, מקפידים כמו בעוד קהילות רבות לבטא את שמה של התפילה כפי שידוע אצלם מקדמא דנא וכפי שמורה הרב עובדיה יוסף KAL NIDREI ולא KOL.
וברוח ימי הסליחות בהם אנחנו מצויים אנצל את הבימה הצנועה שלנו להתנצלות בפני יוכפז. סליחה.
לעבור את הצום
לקראת יום כיפור סיכמה טלי מורנו באוזני צופי 'היום שהיה' בערוץ 10 סקר שבחן איך מעבירים הישראלים את הצום באופן קל יותר. לדבריה מסתבר ש-60 אחוזים יקראו ספר, 16 אחוזים יראו טלוויזיה, 12 יראו סרט (או להיפך) והשאר יגלשו באינטרנט.
מוזר. ואני חשבתי לתומי שיש כמה בעם הזה שיעבירו את היום בתפילות, אבל משום מה הם לא היו ראויים להיכלל בסקר הזה. חבל.
ולכולכם: גמר חתימה טובה!