מכתב האישום עולה כי בתחילת השנה בכפר עיסוויה, במהלך מבצע "עופרת יצוקה", השתתף עביד בהתפרעות ובמהלכה ידה אבנים אל עבר כלי רכב צבאיים שהיו בנסיעה איטית באזור הכפר.
בטיעוניה לעונש ציינה נציגת המדינה לזכותו של הנאשם את העובדה כי אין לו עבר פלילי, וכי הגיע להסדר טיעון והודה במעשה, אם כי היה זה לאחר תחילת שמיעת ההוכחות, לאחר עדותו של שותפו.
עם זאת ביקשה הנציגה לגזור על הנאשם מאסר בפועל, מאסר-על-תנאי וקנס כספי. לדבריה, אבנים הם נשק לכל דבר ועניין, ויידוי אבנים על כלי רכב נוסעים הוא מסוכן ביותר לגוף ולרכוש. נופך של מסוכנות וחומרה נעוץ ברקע האידיאולוגי והלאומני שבמעשה, ולטענתה רקע זה מגביר את הצורך בהטלת עונש שירתיע את הנאשם ואחרים שכמותו מלשוב ולקחת חלק בהתפרעויות בצורה מסוכנת.
עוד טענה כי היקף האירועים הללו בתקופות מבצע "עופרת יצוקה" מחייב החמרה בעונש, גם במבט צופה פני עתיד, על מנת למנוע הישנותם כתגובה להחלטה כזו או אחרת של ממשלת ישראל. יש הכרח למנוע הסלמה באלימות על רקע לאומני, במיוחד באזור ירושלים שבו אירעו התפרעויות לרוב במהלך המבצע. בנוסף ציינה כי מדובר בבגיר, לא בקטין שנסחף אחרי חבריו, וכי עשה את אשר עשה במודעות ובכוונה מלאה.
מנגד טענה פרקליטתו של עביד כי היות ומדובר בכלי רכב צבאיים שנסעו בנסיעה איטית לא צפוי היה להיגרם נזק, לבטח לא נזק ממשי. לדבריה, עצם ההתקהלות והבעת המחאה הם לגיטימיים ואין כל פסול בהפגנה נגד המלחמה בעזה, גם במהלכה.
השופט סולברג כתב בהחלטתו כי "פשוט וברור כי יידוי אבנים על כלי-רכב הוא הרה-אסון. לא אבן אחת ידה הנאשם, כי אם אבנים. הנאשם איננו נער אלא בגיר שעמד על דעתו. שומה להרתיע אותו ואחרים שכמותו. חובה לתחוֹם בין המותר - הבעת דעה, מחאה והפגנה, לבין האסור - פריקת עול ויידוי אבנים".
עם זאת הקל השופט בגזר דינו וקבע "לפי טבעו הנאשם איננו עבריין, זו לו הרשעתו הראשונה, תקופה ממושכת שהה במעצר וב'מעצר בית'. גם מצוקות אישיות, משפחתיות וכלכליות, צריך להביא בחשבון".