האיגוד הישראלי לטיפול נמרץ של ההסתדרות הרפואית תובע ממשרד הבריאות להעמיד אמצעים נוספים לטובת ההיערכות למגיפת שפעת חזירים, ולהציג קווים מנחים ברורים לגבי הפסקת הפעילות האלקטיבית בבתי חולים במקרה של התפרצות מגיפה על מנת להעמיד את כל המשאבים לטיפול במחלה, כמו גם הנחיות לגבי סדרי העדיפויות של הטיפול: מי יזכה להנשמה – ומי לא. ראשי האיגוד הישראלי לטיפול רפואי נמרץ והאיגוד לטיפול נמרץ בילדים, שהשתתפו בכינוס שנערך היום במשרדי ההסתדרות הרפואית, מתריעים כי ההיערכות למגיפת שפעת חזירים אינה מנוהלת וכי איננה נשלטת בראייה כלל-מערכתית מקיפה.
פרופ' צ'רלס ספרונג, מנהל היחידה לטיפול נמרץ בבית החולים הדסה עין כרם, ציין כי "אנחנו רואים כבר עכשיו, יום יום, חולים שמתים בשל מחסור במיטות טיפול נמרץ. במקרה של התפרצות מגיפת שפעת, יהיו מאות ואלפי חולים שיצטרכו מיטות – ואין. מאות ואלפים ימותו בגלל חוסר ציוד".
ד"ר ערן סגל, יו"ר האיגוד הישראלי לטיפול נמרץ, אמר כי "יש לדרוש ממשרד הבריאות לקבוע מתי יופסקו טיפולים אלקטיביים. אף אחד לא יודע כמה ציוד יש, כמה ציוד עומד לרשותנו. יש קושי לקבל נתונים ממשרד הבריאות".
טיוטת נייר עמדה המתגבשת עתה באיגוד, מציינת כי על פי המספרים הרשמיים של משרד הבריאות, צפויים בחורף הקרוב מעל 2,200 מונשמים – והנחת העבודה היא הכפלת מספר המונשמים במקביל בבתי החולים בהשוואה לאשתקד. האיגוד מבקש לנצל את הזמן עד להתפרצות המגיפה להקניית מיומנויות נדרשות לאנשי צוות נוספים, ולהרחבת יכולות הטיפול. הנחת העבודה היא כי 40-60% מהחולים המונשמים יהיו עם כשל רב מערכתי. לפיכך, מבקש האיגוד מבתי החולים וממשרד הבריאות להיערך להגדלה של יכולות הדיאליזה במונחים של תשתיות, כמות מכשירים מצוותי פעולה. כיוון שהצוות הקיים בשגרה אינו מספיק גם כיום לטיפול מיטבי – דורש האיגוד גם להגדיל את כמות הצוותים.
מנתונים שהוצגו בכנס ומסקירת מקרי חולים שאושפזו במחלקות לטיפול נמרץ ברחבי הארץ, עולה כי משך האשפוז של חולים בשפעת החזירים ארוך יחסית, ההתאוששות איטית, והמחלה מאובחנת במקרים רבים רק בשלבים מאוחרים ומתקדמים. כ- 70% מהחולים נזקקים להנשמה פולשנית, וכמעט 20% זקוקים לדיאליזה. הניסיון שהצטבר במדינות בחצי הכדור הדרומי, שחוו כבר את מגיפת השפעת הנוכחית בעונת החורף שלהן המקבילה לקיץ בארץ, הוליד באוסטרליה למשל תחזית לשיעור תחלואה של 20% מהאוכלוסייה ותמותה של 0.14% מהחולים – שפירושם כ- 2,000 מקרי מוות בישראל לאורך עונת השפעת, או כפליים מהממוצע הרב שנתי. לדברי ד"ר סגל, "השאלה היא האם אנחנו ערוכים ל- 8,000 מונשמים לאורך העונה בבתי החולים שלנו. אנחנו יודעים שבשיא של שפעת קודמת בישראל היו כ- 1,000 מונשמים בו-זמנית במדינת ישראל. במדינת ישראל יש 300 מיטות טיפול נמרץ – מה שאומר שהמאסה הגדולה של המונשמים אינם מאושפזים כלל במיטות טיפול נמרץ".
פרופ' מרווין שפירא, מנהל המחלקה למחלות זיהומיות בבית החולים איכילוב במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי בת"א, הדגיש כי במקביל לשפעת החזירים, ממשיכה המערכת הרפואית להתמודד גם עם סוגים נוספים של שפעת עונתית. בהתייחסות לאפשרות הטיפול בשפעת החזירים באמצעות התרופה "טמיפלו", אמר פרופ' שפירא כי "לא ברור שטמיפלו מוריד תמותה. כל העבודות שפורסמו מדברות על התחלת טיפול מוקדם במחלה. העקומה אומרת שככל שאנחנו מתחילים בטיפול יותר מוקדם – נמנעת התפתחות המחלה. בחולים כאלה הטיפול גם מונע סיבוכים ואשפוזים. יש עדות פחות חותכת, שהתחלה מאוחרת יותר אצל חולים קשים משפיעה בפועל, ואין הוכחות חד-משמעיות".
ד"ר פיליפ בידרמן, מנהל היחידה לטיפול נמרץ ניתוחי לב במרכז הרפואי רבין בפתח תקווה – הציג בכנס נתונים אודות יעילות השימוש במכשיר חמצון דם חוץ-גופי - ECMO – בחולים קשים בשפעת החזירים – והתריע כי פריסת המכשירים האלה בבתי החולים בישראל אינה מספקת, ואין ניסיון בשימוש בהם. ד"ר בידרמן המליץ להתארגן ולהיערך להרחבת השימוש ב- ECMO.