בית המשפט העליון ביטל (יום ה') פסק דין שבו נקבעה רשלנות של חיילים אשר ירו על אזרח ערבי ישראלי חולה נפש שהתקרב באורח מסוכן למוצב בג'נין. כשלא שעה לקריאות החיילים ולירי מתריע, נורה ברגלו. השופטים קבעו כי החיילים פעלו באופן סביר וכי לא היו צריכים לתפוס מחסה עד לבירור זהותו.
האיש לקה בסכיזופרניה ואושפז בגין מחלתו בבית חולים בתאריך בחודש מארס 2003. יום לאחר שחרורו מהאשפוז, נסע במונית לאזור ג'נין, והחל לטייל באזור, תוך שהוא סובר לתומו כי הוא שוהה באזור אום אל פאחם.
בשלב כלשהו החל להתקרב למוצב של צה"ל תוך שהוא מחזיק שקית בידו. חיילי המוצב, שחששו כי מדובר במפגע, הזעיקו את מפקדם, סא"ל אלון, ועל-פי הנחייתו, ביצעו סדרת פעולות אשר תכליתן היתה להביא לעצירתו באמצעות "נוהל מעצר חשוד".
החיילים קראו לעברו לעצור, ומשלא נענה לקריאותיהם ירה סא"ל אלון מספר יריות לאוויר ובהמשך סמוך לחשוד, במטרה להרתיעו. משאף פעולות אלו לא עצרו אותו והוא המשיך ללכת לעבר החיילים, ירה סא"ל אלון ירייה בודדת לעבר רגלו. בעקבות אותה פגיעה אושפז בבית חולים שם נכרתה רגלו.
האיש הגיש תביעה כנגד המדינה בעילה של רשלנות, וטענתו העיקרית הייתה כי סא"ל אלון התרשל בכך שנמנע מבירור כוונותיו עובר לביצוע הירי. נטען, כי המשיב נורה בעת שהיה במרחק ניכר מהמוצב, ומשכך לא היווה סכנה מיידית לחיילים אשר יכלו למנוע פגיעה מיותרת בגופו באמצעות תפיסת מחסה, ירי נוסף באוויר ועוד אמצעים שפגיעתם פחותה.
בבית משפט המחוזי קיבלו את עמדתו ונקבע כי הייתה התרשלות מצד החיילים. החיילים, לדעת בית המשפט, יכלו "לתפוס מחסה ולנסות לברר את כוונותיו". בית המשפט העליון ביטל את החלטת המחוזי, "לא אוכל לקבל את קביעתו של בית-המשפט המחוזי לפיה "ניתן היה לתפוס מחסה מפני [המשיב], עד שיתברר האם מדובר במי שבא לפגע או שמא באדם שאין עמו כוונות זדון"....בבחינת פעולותיהם של גורמי הביטחון, על בית-המשפט להותיר בידי אלו שיקול דעת רחב באשר להפעלה הטקטית של כוחם. בחינתם השיפוטית של פעולות אלו, תוך קביעה כי פעולה פלונית עדיפה על פעולה אלמונית, יש להותיר למקרים בהם נהיר כי שיקול-הדעת היה מוטעה באופן קיצוני, ולהשקפתי, המקרה הנוכחי אינו נמנה על אלה", כתב השופט אדמונד לוי.
"לסיכום, משהבחינו באדם מתקרב לעבר המוצב, והוא לא שעה להוראותיהם, בדין התעורר חשד בליבם של סא"ל אלון וחייליו בדבר מניעיו של המשיב. יתרה מכך, משהחלו בביצוע נוהל מעצר חשוד, נדמה היה כי המשיב מתעלם מהוראות הכוח, ועל כן בדין פעלו החיילים לעצירתו באמצעות כוח הרתעתי. גם בבחינת הפעלתם של אמצעי ההרתעה, אשר לבסוף גרמו לפציעתו של המשיב, פעלו החיילים באופן סביר, בהתאם להוראות, ונוכח מרחב שיקול הדעת הנתון לחייל הנמצא בשטח", סיכם השופט לוי.