כניסת הצום:
ירושלים: 16:54 תל אביב 17:09 חיפה 17:00 באר שבע: 17:11
סיום הצום:
ירושלים: 18:05 תל אביב: 18:06 חיפה 18:06 באר שבע 18:07
על מהותו של יום כותב הרב הלל מרצבך באתר 'ישיבה' בהרחבה, ומדבריו מובאים כאן עיקריהם:
המאפיין המרכזי של יום הכיפורים הוא הווידוי, אנו אומרים וידוי 11 פעמים במשך היום כולו. הרמב"ם כשעוסק בהלכות תשובה כותב: "כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה, כיצד מתוודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בעניין זה הרי זה משובח". וצריך להבין מדוע זה כ"כ חשוב הוידוי, הרי מה אכפת ל-ה' אם אנו אומרים בפה את מה שחטאנו או שאנו לא אומרים? ויותר מזה לא מובן מדוע טוב להתעסק בדברים הרעים, האם לא יותר חשוב לעסוק בדברים הטובים?
התשובה נעוצה בחובתנו להימלט מטבע ההתנערות מאחריות, וזהו ההבדל המרכזי בין שאול לדוד. שאול למרות שחטא חטא אחד, לא זוכה להמשיך את שלשלת המלוכה, ואילו דוד זוכה להיות מלך ישראל למרות שחוטא פעמים. הסיבה להבדל זה, ע"פ המדרש הוא משום ששאול לא הודה בחטאיו, לעומת דוד שמודה על חטאיו: "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם" -"מכסה פשעיו לא יצליח" זה שאול, "ומודה ועוזב ירוחם" זה דוד".
הגמרא מעידה, דוד היה יכול למצוא תירוצים רבים ואמי ולמרות זאת דוד לוקח אחריות ונושא בה. היסוד של דוד, שפתח את עולה של תשובה, הגיע אליו מסבו הגדול, "יהודה", שכשמו כן הוא יודע להודות על מה שחטא. וכפי שמסופר לאחר חטאו עם תמר: "וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ:"
אנו רואים ע"פ סיפוריו של יהודה ודוד, שעיקר מה שה' דורש מאיתנו, זה לא שלא נחטא כלל, משום שכל אחד חוטא (ח"ו שאין זה מתיר לחטוא לכתחילה). אלא עיקר מה ש-ה' דורש מאיתנו, זה שאחר שחטאנו, נדע להודות ולהגיד: אשמנו, בגדנו וחטאנו. משום שברגע שאדם מפנים שהוא חטא, הוא מתעורר מייד בתשובה, ורוצה לתקן את מה שהוא חטא.
ולכן כשאם רואה שאחד הילדים שלה לא מתנהג יפה, היא מתעקשת שיבקש סליחה, והילד לא רוצה לבקש סליחה, משום ששניהם יודעים שברגע שאומרים סליחה, לוקחים אחריות על המעשה שעשינו. וממילא מתקנים את החטאים שלנו.