בית הדין הרבני בצפת נדרש לסוגיה האם ניתן להדיח מתפקידו בעל תוקע, שיש לו חזקה כבעל תוקע בבית כנסת האר"י האשכנזי בצפת. התוקע טען כי יש לו חזקה מזה עשר שנים כבעל תוקע בבית הכנסת ודרש שלא להסירו מחזקתו.
מנגד טען הגבאי, הנתבע, כי ועד המתפללים הסמיך אותו לחלק את התפקידים בבית הכנסת לקראת הימים הנוראים וגם לבטל חזקות. הנתבע הציע כי התקיעות תחולקנה שווה בשווה בין התובע לנתבע, אחד יתקע תקיעות דמיושב ורעהו יתקע תקיעות דמעומד בהתאם להגרלה.
הנתבע הציג פרוטוקול של ועד בית הכנסת הקובע שהמתפללים הסמיכו אותו לחלק את התפקידים בבית הכנסת וכי התובע, שהינו חבר ועד, לא מחה ולפיכך שתיקתו מהווה הסכמה להדחתו מחזקתו.
מתפללי בית הכנסת, שהעידו בפני בית הדין הרבני, ציינו כי לתובע חזקה מזה שנים כבעל תוקע, אולם היו מקרים שבהם הנתבע סייע לתובע להשלים את התקיעות, כשלא עלה בידו לעשות כן.
התובע ציין בפני בית הדין שגם בשנה שעברה עלתה סוגיית החזקה על התקיעות ואז פסק הרב, שמוכר כרב בית הכנסת, שלא ניתן לשלול חזקות וכי התובע יתקע בבית הכנסת והנתבע יתקע אך ורק בבית המדרש.
בית הדין הרבני בצפת פסק שבהתאם להלכה: החזקה גוברת על הסמכות שניתנה לנתבע על ידי הועד והציג מקורות הלכתיים שונים, ביניהם: שולחן ערוך סימן קמ"ט פסקה ל"א, שם נאמר כי הרמ"א פסק שמקרי חזקה אסור לשנות. ונקבע להלכה שאדם שהוחזק במצווה מסוימת אי אפשר להורידו מחזקתו.