בבנק ישראל בדקו את הקשר בין מחירי השכירות לשער הדולר, וגילו כי בשנתיים האחרונות ירד שיעורם של חוזי השכירות הנקובים בדולרים מ-90% ל-15% בלבד, זאת בעקבות היחלשותו של השטר הירוק.
בבנק מציינים, כי משמעות השינוי, הוא שחרורו של מדד המחירים לצרכן מאחת ההשפעות החזקות שפעלו עליו. מדד הדיור הוא מהגדולים שבסעיפי התצרוכת במדד המחירים לצרכן – משקלו כ-21 אחוזים. בסעיף הדיור שלושה רכיבים: שירותי הדיור בבעלות הדיירים (77 אחוזים), שכר הדירה (19.5 אחוזים) והוצאות הדיור האחרות (3.5 אחוזים).
בעבר היה נהוג למדוד את מחיריהם של שירותי הדיור בבעלות הדיירים באמצעות מחירי הדירות. בעקבות המלצות של ועדת מומחים ושל קרן המטבע הבין-לאומית, שונתה שיטת המדידה כך שהיא מבטאת את עלות שירותי הדיור, לא את מחיר ההון: מאז 1999 נמדד סעיף זה באמצעות מחירי שכר הדירה בחוזים חדשים ומתחדשים. לכן, מזה עשור מרביתו המכרעת של סעיף הדיור מודדת למעשה את השינויים בשכר הדירה.
בגלל האינפלציה הגבוהה של שנות השמונים החלו לנקוב את מחיריהם של מוצרים שונים בשוק המקומי בדולרים. בשוק הדיור נשמר נוהג זה במשך שנים גם לאחר שהאינפלציה ירדה. כתוצאה מכך, שינויים בשער החליפין התבטאו בתנודות בסדרי גודל דומים במחירים השקליים של הדיור, לפחות ככל שהמחיר הנקוב בדולרים היה קשיח.
בשנתיים האחרונות, עם היחלשותו של הדולר, הנוהג לנקוב מחיר דולרי הולך ונעלם, ובחוזים חדשים המחיר ננקב לרוב בשקלים. עד 2007 כ-90 אחוזים מחוזי שכר הדירה ננקבו במחיר דולרי, ואילו כיום עומד שיעור זה על פחות מ-15 אחוזים.
אף על פי כן - למרות המעבר לחוזים שקליים - בחינת הנתונים מעלה כי הדולר היה, ולמרבה ההפתעה גם נותר, הגורם הדומיננטי המסביר את תנודות סעיף הדיור בטווח הקצר. אינדיקציה לכך ניתן לקבל מהמיתאם שבין סעיף הדיור לשער הדולר.