מכיוון שיום ראשון של סוכות השנה חל בשבת, לא התקיימה מצוות נטילת הלולב וארבעת המינים ביום הראשון. ורק הבוקר בתפילת השחרית התקיימה לראשונה מצוות נטילת ארבעת המינים.
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו נוטלים את הלולב בכל שבעת ימי החג במקדש, ובשאר חלקי הארץ ביום הראשון בלבד. לאחר החורבן התקין רבן יוחנן בן זכאי שיטלו את הלולב בכל יום זכר למקדש. כלומר יום ראשון זו מצווה מהתורה, ושאר הימים היא תקנת חכמים. לכן כל מצוות נטילת הלולב השנה היא מדברי חכמים זכר למקדש. כדי לזכור את המנהגים שנהגו בבית המקדש ולהתפלל שנזכה לבניינו במהרה.
מצוות נטילת הלולב כוללת את ארבעת המינים באופן זה: לולב, אתרוג, שלושה הדסים, ושתי ערבות. את הלולב עם ההדסים והערבות הקשורים ללולב מחזיקים ביד ימין, ואת האתרוג מחזיקים בצד שמאל. ההדסים מצד ימין של שדרת הלולב והערבות משמאלו, וההדסים גבוהים יותר מהערבות.
טעמי המצווה - חג הסוכות מקדים את תקופת החורף, לפיכך אנו עושים בחג הסוכות פעולות כדי שה' יזכה אותנו בגשמים בחורף. ארבעת המינים מסמלים צורך זה שכשם שאי אפשר להם בלא מים, כך אי אפשר לעולם בלא מים. מאותה סיבה היה גם נעשה ניסוך המים בחג בזמן שבית המקדש היה קיים.
ארבעת המינים גם מקבילים לארבעה איברים באדם. ובכך מראה האדם שהוא משעבד את כל כוחותיו לעבודת ה' (ספר החינוך), הלולב כנגד חוט השדרה, האתרוג כנגד הלב, ההדסים כנגד העיניים, והערבה כנגד הפה. כן ארבעת מינים אלו מסמלים שמחה, ואנו מראים כי את כל השמחה והשפע שיש לנו אנו מכוונים לעבודת ה'.
ארבעת המינים גם כוללים ארבעה סוגים של אנשים, יש כאלו שיש להם טעם ואין בהם ריח כמי שיש בו תורה ואין בו מעשים טובים והוא מקביל - ללולב. ויש כאלו שיש בהם ריח ואין בהם טעם - כלומר יש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה והם מקבילים - להדסים. וישנם כאלו שיש בהם גם טעם וגם ריח גם תורה וגם מעשים טובים והם מקבילים - לאתרוג, וישנם כאלו שאין בהם לא טעם ולא ריח - והם מקבילים לערבה. וכך כוללים ארבעת המינים את כל חלקי החברה, כל חלקי עם ישראל. ורק שעם ישראל כולו ביחד באחדות, רק אז הוא יכול להגיע לשלמות.
חג הסוכות שבו כל האדם נכנס לתוך הסוכה, וכן מבטאים בו את שמחת הטבע ומכוונים אותה לעבודת ה', מבטא את הופעת החיים השלמה שכולה מכוונת לעבודת ה'. וזוהי השמחה הגדולה ביותר. לכן חג הסוכות הוא חג השמחה.
חג הסוכות - חג השמחה
חג הסוכות הוא השלישי ברגלים, שבו היו ישראל עולים לבית המקדש. חג הסוכות נקרא גם חג האסיף,כי בתקופה זו נאסף היבול לאסמים, ולכן הוא זמן של שמחה. סיבה נוספת לשמחת החג, הוא משום שהוא חל לאחר יום כיפור בו נמחלו עוונותיהם של ישראל ואין שמחה גדולה מזו של מחילת העוונות. לעומת חג הפסח, שהוא מסמל את העבר והשורשים של עם ישראל, חג הסוכות מסמל את שאיפת העתיד לגאולה השלמה, ואת השמחה הגדולה על כך שמובטחים אנו שהעולם יבוא לתיקון ושלמות. הסוכה מסמלת את המצב השלם, בו כל חיי האדם הופכים להיות מצווה ושייכים לעבודת ה'.
שמחת בית השואבה
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו עושים כל יום במקדש 'שמחת בית השואבה' על המים שהיו שואבים לבית המקדש כדי לנסך את המים, ובשמחה זו התעלו ישראל למדרגות גבוהות ושרתה עליהם רוח הקודש, ועליה אמרו חכמים 'מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו'. ירושלים הייתה כולה מוארת באור שמחת בית השואבה, והחכמים והצדיקים היו מרקדים בפני העם. ובגמרא (סוכה נג) מובא שחסידים ואנשי מעשה היו אומרים: 'אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותינו' ובעלי תשובה היו אומרים 'אשרי זקנותנו שכיפרה את ילדותינו'. אלו ואלו אומרים 'אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו'. ואין שמחה גדולה מזו של מי שלא חטא מעולם והוא נקי וטהור והולך בדרך הישרה והשלמה לפני ה' ומתקרב אליו. או מי שאפילו חלילה חטא, אך חזר בתשובה שלמה ונמחלו לו עוונותיו ושב להיות טהור ונקי.
'זכר לשמחת בית השואבה'
כיום נוהגים לעשות 'זכר לשמחת בית השואבה' בפרט בחצרות החסידים הותיקות בירושלים - ב'תולדות אהרן', 'תולדות אברהם יצחק', וקרלין וסלונים. בכל ערב מימי חול המועד של חג הסוכות נוהגים לעשות מסיבת ריקודים של שמחה של מצווה בליווי תזמורת ושירה חסידית, ורבים מגיעים לשם להשתתף בשמחת החג. חסידי ברסלב עושים 'שמחת בית השואבה' ביום ההילולא של רבי נחמן מברסלב שחל בי"ח תשרי. ובישיבות רבות נוהגים לעשות 'שמחת בית השואבה' יום למחרת בי"ט בתשרי שבו חל יום פטירתו של הגר"א, הגאון רבנו אליהו מווילנא, זכותם תגן עלינו.
בכוח הרגלים ובכוח השמחה בחג הסוכות יוכל האדם לצבור כוח רוחני לכל ימות השנה כולה.