פרופסור עדה יונת הגיבה אחר הצהריים (רביעי) לזכייתה בפרס נובל לכימיה לשנת 2009. במסיבת עיתונאים במכון ויצמן הודתה יונת למכון ויצמן שחרף המצב הקשה איפשר את העבודה. "שמחתי כשקיבלתי את ההודעה ונדהמתי", אמרה בהתרגשות.

"מרגע שהגעתי לממצא הראשון המקדמי אמרתי שזה פרוייקט ברמה של נובל, אבל לא תגיעי. לא ייתכן. כלומר, נתנו לי הרגשה שהבעיה היא באמת קרדינלית וחשובה אבל שאין סיכוי. וככל שהתקדמנו יותר, הטפיחות על השכם גברו", אמרה.

מכון ויצמן למדע בירך את פרופ' עדה יונת על זכייתה בפרס נובל בכימיה לשנת 2009, "אנו שמחים על שוועדת פרס נובל הכירה בחשיבות עבודתה המדעית של פרופ' יונת, והעניקה לה את הפרס החשוב הזה", נמסר.

בהודעת המכון נכתב: מחקרה של פרופ' יונת הונע מתוך סקרנות ושאיפה להבין טוב יותר את העולם ואת מקומנו בתוכו. מחקר זה כוון כלפי מטרה גבוהה: הבנה של אחת ה"מכונות" המורכבות ביותר במערכות ביולוגיות.   

בסוף שנות השבעים, החליטה פרופ' יונת, שהייתה אז מדענית צעירה במכון ויצמן למדע, לקרוא תיגר על אחת משאלות המפתח באשר לדרכי הפעולה של תאים חיים: לפענח את המבנה ועקרונות הפעולה של הריבוזום, בית-החרושת לחלבונים של התא. זו הייתה תחילתו של מסע ארוך שנמשך עשרות שנים, וחייב מקוריות, תעוזה ודבקות במטרה. מדובר במסע מחקר שהחל במעבדה צנועה בעלת תקציב צנוע, ועם השנים התרחב והקיף עשרות חוקרים בהנהגתה של פרופ' יונת. 

מחקר בסיסי זה, שהחל מניסיון להבין את אחד מעקרונותיו של הטבע, הוביל, לימים, להבנת הדרך שבה פועלות מספר תרופות אנטיביוטיות, דבר שעשוי לסייע בפיתוח תרופות אנטיביוטיות מתקדמות ויעילות יותר. תגלית זו עשויה לסייע במאבק בחיידקים שפיתחו עמידות לאנטיביוטיקה, בעיה המוגדרת כאחד האתגרים הרפואיים המרכזיים של המאה ה-21.  

פרופ' יונת היא דוגמה לדרך שבה חזון מדעי, אומץ בבחירת שאלה מדעית גדולה, ודבקות במטרה – עשויים להביא להצלחה ולהרחבת הידע האנושי, לטובת כל בני-האדם באשר הם