היועץ המשפטי לממשלה מפרסם היום (שני) הנחייה חדשה בנושא "יישוב סכסוכים שהמדינה צד להם באמצעות בוררות" על פיה המדינה רואה גם בבוררות כלי ראוי ליישוב סכסוכים.
הנחיה זו מהווה שינוי במדיניות שנהגה ביחס להליכי בוררות שנקבעה בהנחיה הקודמת בנושא זה, שקבעה, כנקודת מוצא, ש"ככלל אין המדינה מיישבת את סכסוכיה בבוררות אלא באמצעות בתי המשפט". לעומת זאת, בהתאם להנחיה החדשה: "המדינה רואה בבוררות, לצד מנגנוני יישוב סכסוכים נוספים, כלי לגיטימי וראוי, במקרים המתאימים, גם ליישוב סכסוכים של המדינה".
לצורך יישום מדיניות זו, מתווה ההנחיה את אמות-המידה ואת השיקולים לפיהם תיבחן העברת סכסוך שהמדינה צד לו להכרעה בבוררות.
כמו כן, ההנחיה קובעת את ההליכים הדרושים לשם אישור תניית בוררות בהסכם שהמדינה צד לו ולשם העברת סכסוך קונקרטי ליישוב באמצעות הליך של בוררות. כמו כן עוסקת ההנחיה בהליכי בוררות במסגרת סכסוכי עבודה בשירות המדינה.
נציין כי הבוררות הינה הליך ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט בדרך של מסירת ההכרעה בסכסוך לגורם שלישי המוסכם על ידי הצדדים. ההכרעה בסכסוך באמצעות בורר יכול שתיעשה לפי כללי המשפט, אך הצדדים לסכסוך יכולים גם להסכים על כלל הכרעה אחר.
במשרד המשפטים מזכירים כי בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מיום 14 בספטמבר 2003, שעניינה "העברת סכסוך שהמדינה צד לו לבוררות", נקבע בשעתו, כי "ככלל אין המדינה מיישבת את סכסוכיה בבוררות אלא באמצעות בתי המשפט". ביסוד עמדה זו עמדו שיקולים שונים, שעיקרם: החשיבות של שקיפות ופומביות בעת ניהול סכסוכים שעניינם נכסי מדינה וכספי ציבור, החשש מפני השלכות רוחב והחשש מפני הנטייה להתייחס למדינה כ"כיס עמוק" - חשש המתעצם נוכח העדר הכפיפות לדין המהותי והעדרה של אפשרות ערעור.
במשרד מציינים כי לצד שיקולים אלה קיימים שיקולים נגדיים, לפיהם אל לה למדינה להדיר עצמה משימוש בהליכי בוררות ליישוב סכסוכים שהיא צד להם. בין אלה ניתן לציין, כי משהמדינה מעודדת מתדיינים אחרים לפעול ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, ראוי לה כי תנהג באותו האופן. כמו כן, חלק מיתרונות הבוררות, ובפרט יעילות הדיון, ההימנעות מתקדים מחייב, שליטה מסוימת בזהות הבורר והיצירתיות המתאפשרת בהליך, יכולים, בנסיבות מסוימות, ליתן מענה טוב יותר לצרכים הנגזרים מהמאפיינים המיוחדים של המדינה כבעלת דין. זאת, בנוסף ליתרונות הכלליים של הליך בוררות האמורים לעיל.
עוד נמסר כי נוכח שיקולים אלה, ולאחר שאושר בכנסת, בנובמבר 2008, התיקון לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 - המאפשר לצדדים לסכסוך להסכים, בהסכם הבוררות, על ערעור על פסק בורר בפני בית המשפט - הנחה היועץ המשפטי לממשלה על שינוי המדיניות באשר ליישוב סכסוכים שהמדינה צד להם בהליכי בוררות והכנת הנחיה חדשה בנושא. נקבע, כי יש לזנוח את הגישה המסתייגת באופן גורף מאפשרות של יישוב סכסוכים שהמדינה צד להם בהליכי בוררות, וכי מכאן ולהבא הנחת המוצא תהא, כי "המדינה רואה בבוררות, לצד מנגנוני יישוב סכסוכים נוספים, כלי לגיטימי וראוי, במקרים המתאימים, גם ליישוב סכסוכים של המדינה".
עו"ד ישראל שמעוני, יוזם חוק הבוררות החדש עם ערכאת ערעור התייחס היום להודעת משרד המשפטים בדבר מתן אישור לפתרון סכסוכים של מוסדות ציבוריים וממשלתיים מחוץ לכתלי בית המשפט באמצעות הליכי בוררות ומציין כי מדובר במהפכה שתוביל לירידה משמעותית בעומס על בתי המשפט.
להערכתו כיום בכ- 70% מהתביעות המתבררות בבתי המשפט מעורבים מוסדות ציבוריים וממשלתיים וכי הודעת משרד המשפטים כיום תביא לכך שתוך שנה תחול ירידה של כ- 25% מסך התביעות המוגשות לבתי המשפט.
הוא טוען כי עד היום מוסדות ממשלתיים וציבוריים לא הורשו להשתמש בהליך בוררות בשל הבעייתיות בחוק, "חוק הבוררות הראשוני שנחקק בשנת 1968 נועד כבר אז להוריד את הלחץ מבתי המשפט, אולם בגלל שבחוק לא היתה אפשרות לערער על החלטת בורר ולא היה מחובתו של הבורר לנמק את החלטתו, המדינה חששה מההליך ומהחלטות בורר מוטעות שלא ניתן יהיה לערער עליהן . בשנת 2005 יזמתי את השינוי בחוק הבוררות יחד עם ח"כ דאז גדעון סער שעבר והתקבל בנובמבר 2008 התיקון בחוק מאפשר לערער על פסיקת הבורר שמחוייב גם לנמק את החלטתו ובכך פוחת באופן משמעותי הסיכון בשימוש בהליך זה".