במצרים מתקשים אנשי השכלה ודת לעכל את ההחלטה שקיבל משרד התרבות המצרי לשוב ולתרגם ספרות ישראלית לערבית. הסוגיה עוררה דיון ער בתקשורת המצרית במהלכו תקפו המשכילים את המהלך והגדירו אותו כניסיון חנופה מצרי כלפי ישראל כאשר המטרה האמיתי שעמדה מאחורי העלאת הנושא הוא אך ורק קידום מועמדותו של פארוק חוסני לכהונת מנכ"ל אונס"קו, כהונה שכזכור לא זכה להיבחר לה.
לעומת טענות אלה מרגיעים במשרד התרבות המצרי ואומרים כי לא מדובר כלל בניסיון חנופה או התקרבות לישראל, אלא בסך הכול מהלך שנועד להקל על האזרח המצרי המצוי להכיר את תרבותו של האויב. "חשוב מאוד שהקורא הערבי יקרא את ספריהם של ההיסטוריונים הישראליים על מנת שיכיר את תרבות אויבו. אנו מתרגמים אפילו כתבים של אויבי האסלאם, ופונים למומחים שיגיבו עליהם", אמר ראש המרכז המצרי לתרגום. את דבריו אלה, כמו גם את שאר פרטי הפרשה כולה מרכז, מתרגם ומפרסם מכון ממר"י לחקר התקשורת במזרח התיכון.
עמדה דומה הביעו מספר אנשי אקדמיה מצריים שטענו שראוי לבצע את התרגום כדי לאסוף מידע מודיעיני על חיי הישראלים ושגרם יומם. כמו כן טענו שהיכרות עם הספרות הישראלית מרחיבה את ההשכלה הכללית ולכן ראוי לתמוך במהלך.
למרות דברים אלה תקפו רבים מאנשי האקדמיה המצרית את המהלך וקבעו שלמרות כל ההסברים עצם התרגום מתפרש כגרעין לנורמליזציה תרבותית מול ישראל וקבלתה כחל מהמרחב הערבי.
יצוין כי לביצוע המהלך הודיע לפני חודשים אחדים משרד התרבות המצרי כי בכוונתו לתרגם יצירות של דויד גרוסמן ועמוס עוז, ולשם כך בכוונת המשרד ליצור קשר עם מוציא לאור בריטי. את הכוונה לחברו למוציא לאור בריטי ולא ישראלי נימק מנהל המרכז הלאומי המצרי לתרגום, גאבר עצפור, כשאמר ש"לא ניתן לנהל יחסים ישירות עם מוציאים לאור ישראליים, משום שהדבר יעורר גל מחאה במצרים ובעולם הערבי ולכן המו"מ יתנהל עם הוצאות לאור אירופיות".
פרט מעניין נוסף הוא הנימוק אותו נותן ראש המרכז המצרי לתרגום להחלטה לתרגם דווקא את ספריהם של גרוסמן ועוז. לדבריו חשוב שהאזרח המצרי הערבי יידע שיש כותבים ישראליים המתנגדים למחשבה הציונית ולעקרונות של ישראל.
עורך השבועון המצרי "אל-אהראם ויקלי", עאצם אל-קרש, הפתיע בעמדתו כשהתייחס לקביעות אודות עמדותיהם של עוז וגרוסמן ואמר ש"האתגר האמיתי הוא תרגום עבודות של סופרים המשקפים את המחשבה היהודית האמיתית ולא רק את דעת השמאל הישראלי".
לעומת טענות אלה מרגיעים במשרד התרבות המצרי ואומרים כי לא מדובר כלל בניסיון חנופה או התקרבות לישראל, אלא בסך הכול מהלך שנועד להקל על האזרח המצרי המצוי להכיר את תרבותו של האויב. "חשוב מאוד שהקורא הערבי יקרא את ספריהם של ההיסטוריונים הישראליים על מנת שיכיר את תרבות אויבו. אנו מתרגמים אפילו כתבים של אויבי האסלאם, ופונים למומחים שיגיבו עליהם", אמר ראש המרכז המצרי לתרגום. את דבריו אלה, כמו גם את שאר פרטי הפרשה כולה מרכז, מתרגם ומפרסם מכון ממר"י לחקר התקשורת במזרח התיכון.
עמדה דומה הביעו מספר אנשי אקדמיה מצריים שטענו שראוי לבצע את התרגום כדי לאסוף מידע מודיעיני על חיי הישראלים ושגרם יומם. כמו כן טענו שהיכרות עם הספרות הישראלית מרחיבה את ההשכלה הכללית ולכן ראוי לתמוך במהלך.
למרות דברים אלה תקפו רבים מאנשי האקדמיה המצרית את המהלך וקבעו שלמרות כל ההסברים עצם התרגום מתפרש כגרעין לנורמליזציה תרבותית מול ישראל וקבלתה כחל מהמרחב הערבי.
יצוין כי לביצוע המהלך הודיע לפני חודשים אחדים משרד התרבות המצרי כי בכוונתו לתרגם יצירות של דויד גרוסמן ועמוס עוז, ולשם כך בכוונת המשרד ליצור קשר עם מוציא לאור בריטי. את הכוונה לחברו למוציא לאור בריטי ולא ישראלי נימק מנהל המרכז הלאומי המצרי לתרגום, גאבר עצפור, כשאמר ש"לא ניתן לנהל יחסים ישירות עם מוציאים לאור ישראליים, משום שהדבר יעורר גל מחאה במצרים ובעולם הערבי ולכן המו"מ יתנהל עם הוצאות לאור אירופיות".
פרט מעניין נוסף הוא הנימוק אותו נותן ראש המרכז המצרי לתרגום להחלטה לתרגם דווקא את ספריהם של גרוסמן ועוז. לדבריו חשוב שהאזרח המצרי הערבי יידע שיש כותבים ישראליים המתנגדים למחשבה הציונית ולעקרונות של ישראל.
עורך השבועון המצרי "אל-אהראם ויקלי", עאצם אל-קרש, הפתיע בעמדתו כשהתייחס לקביעות אודות עמדותיהם של עוז וגרוסמן ואמר ש"האתגר האמיתי הוא תרגום עבודות של סופרים המשקפים את המחשבה היהודית האמיתית ולא רק את דעת השמאל הישראלי".