התוכנית הלאומית לגילוי סרטן השד בישראל מופקדת על ניטור כל הפעילות בתחום בדיקות השד בארץ. החל בבדיקות האבחון הרדיולוגיות בכלל האוכלוסייה הישראלית, דרך הפעולות הכירורגיות, האבחון הפתולוגי ועד לניטור הכניסה למכונים האונקולוגיים של נשים שאובחנו עם ממאירות. מכלל 58 מכוני ממוגרפיה הפועלים בישראל, מנוטרים על ידי התוכנית 51 מכונים המבצעים כ- 88% מכלל צילומי השד בישראל. שבעה מכוני ממוגרפיה בחרו שלא לדווח לתוכנית הלאומית ואינם משתתפים בתוכנית אבטחת האיכות הארצית. בכלל המכונים המנוטרים נכללת גם יחידת הממוגרפיה הניידת של האגודה למלחמה בסרטן.
מאז הפעלת התוכנית ועד היום נוטרו ע"י התוכנית כ- 4 מיליון בדיקות הדמיית שד בכמיליון נשים שונות, מתוכן 55,000 בדיקות בניידת הממוגרפיה. בשנת 2008 זוהו 371,718 בדיקות ממוגרפיה (מהן 273,488 למטרת סריקה - 74%), עובדה המייצגת המשך עליה מתמיד בשיעור הנשים הנבדקות. המדיניות הרשמית בישראל לבדיקות גילוי סרטן השד ממליצה לכל אישה בגיל 50-74 להיבדק בבדיקת ממוגרפיה באופן שגרתי אחת לשנתיים. להערכת התוכנית, 72% מהנשים בישראל ביצעו את הבדיקה בשנתיים האחרונות לעומת רק כ- 44% מהנשים בקבוצת היעד שביצעו את הבדיקה לפחות פעמיים בארבע השנים האחרונות. פערים בהיענות לסריקה שזוהו בעבר בין תתי אוכלוסיות בישראל צומצמו ושיעורי ההיענות הנוכחיים באוכלוסיות העולות, החרדיות, והערביות נמוכים רק בכ- 5-10% משיעורי ההיענות בנשים היהודיות הותיקות.
בשנת 2007 זוהו דרך מקורות המידע של התוכנית הלאומית 4,366 מקרים של סרטן השד, מספר זה עלה לעומת השנים קודמות ועשוי לבטא גידול אמיתי או מדומה במספר החולות, היכול לנבוע גם מגידול והזדקנות האוכלוסייה.
מכלל הממאירויות שהתגלו ב- 2007, זוהו לפחות 1,110 גידולים דרך בדיקות הסריקה היזומות לגילוי מוקדם של המחלה. שאר הגידולים התגלו בעקבות ממצאים ותלונות. שיעור גילוי הממאירויות בנשים הנסרקות בגיל היעד היה 6.5 גידולים לכל 1,000 נשים נסרקות. שיעור זה גבוה מהיעד הלאומי שנקבע על פי שיעור ההיארעות הצפוי של סרטן השד בישראל. מכאן, שאין בעיה של חוסר אבחון במכוני התוכנית.
מכלל הנסרקות בגיל היעד לבדיקה, הומלצו בדיקות נוספות (הגדלות, צילומים מכוונים, בדיקות אולטראסאונד, בדיקות אבחון פולשניות) ל- 12% מהנבדקות. שיעור זה, שנמצא בעליה מתמדת, גבוה משיעור היעד הלאומי העומד על כ- 5% ויכול לבטא, בין השאר, דפוסים של רפואה מתגוננת החודרת יותר ויותר לעשייה הרפואית בישראל. לעודף בדיקות נוספות יכולות להיות השלכות פסיכולוגיות שליליות על הנשים הנבדקות, כמו גם משמעויות כלכליות גבוהות. הן יכולות להוביל גם לעודף בשיעור הגילוי.
מטרה עיקרית של תוכנית הסריקה, בנוסף לגילוי מספר גדול ככל האפשר של גידולים תוך נזק מינימאלי לנשים, כוללת גם גילוי המחלה בשלב מוקדם ככל האפשר. גילוי מוקדם אמיתי מעלה בהרבה את הסיכוי להחלמה מלאה מהמחלה ומקטין לעיתים את משך ועוצמת הטיפולים הנדרשים.
בכלל הנשים שהתגלו דרך תוכנית הסריקה בגיל 50-74 ושעבורן היו נתוני שלב מחלה מלאים, זוהו 19.3% מהגידולים בשלב לא פולשני ועוד 51.5% בשלב ראשון. התפלגות זו טובה בהרבה מהתפלגות שלב המחלה בכלל החולות בסרטן השד בישראל. כלומר, 70.8% מאובחנות בתוכנית הסריקה בשלבים מוקדמים מאד, לעומת שיעור נמוך יותר בקרב הנשים שמגיעות כתוצאה מגילוי סימפטומים.
בשנים האחרונות התגבר השימוש בבדיקת MRI שד לגילוי סרטן השד בקבוצות סיכון. בדיקת MRI משמשת לגילוי מוקדם בנשים שהן נשאיות של תקלות גנטיות (מוטציות) בגנים BRCA1, BRCA2 ושאצלן יש לבדיקת הממוגרפיה ערך מוגבל מאוד. התוכנית הלאומית מתחילה לנטר גם את פעילות ה- MRI בישראל. מאגרי המידע של התוכנית הלאומית מאפשרים כיום ביתר קלות לזהות דיווח של סיפור משפחתי אצל הנשים הנבדקות ומאפשרים לצוות התוכנית לפנות לרופאים הראשוניים ולהתריע על מצב של סיכון יתר במטופלותיהם.
ישראל מובילה ביחס לאירופה
ארגון הבריאות העולמי פרסם לאחרונה דוח, הכולל את נתוני 2008, במסגרתו מדווחים נתונים עיקריים בתחום סטטיסטיקת הבריאות העולמית. אחד מעשרה האינדיקטורים העולמיים שנבחרו עוסק בשיעורי סריקה ותמותה מסרטן השד.
סקר ארגון הבריאות העולמי קבע כי מתוך 66 מדינות שנסקרו, פחות מרבע מהנשים בגיל 50-69 (22%) עברו בדיקת ממוגרפיה בשלוש השנים שקדמו לסקר (ראה טבלה מצורפת).
הסקר בחן גם את ההבדלים בביצוע ממוגרפיה בכלל ולפי המצב הסוציו אקונומי בכל אחת מ-25 מדינות האזור האירופי של ארגון הבריאות העולמי, ומצא כי ישראל עומדת בראש הטבלה האירופית מבחינת שיעורי ביצוע הממוגרפיה. שיעורי הביצוע באוכלוסיות הישראליות החלשות ביותר היו גבוהים יותר מאשר באוכלוסיות החזקות ביותר של עשר ממדינות אירופה, והפערים בין הנשים החזקות כלכלית ואלו החלשות כלכלית בישראל היו בין הנמוכים באירופה. הפער בין נשים מרקע כלכלי חלש לחזק ברוב מדינות מערב אירופה, עמד על כ- 20-50% ואילו במדינות מזרח אירופה רבות עמד על 300-700%.
האתגרים העיקריים העומדים כיום בפני התוכנית הלאומית הם:
המשך מגמת הגברת ההיענות לבדיקות בקרב הנשים שסירבו עד היום להיבדק, למרות הזמנות חוזרות ונשנות, תוך מאמץ עיקרי להקטנת פערים בין קבוצות אוכלוסייה שונות. דרבון הנשים הנבדקות להקפיד על בדיקה חוזרת בכל שנתיים על מנת להקטין את הסיכון להתפתחות ממאירות בשל התארכות התקופה שבין בדיקות השגרה. הגברת הזיהוי של נשים בסיכון גבוה בשל סיפור משפחתי ע"י הצוותים הרפואיים ומערכות המידע על מנת להפנות נשים אלו לבדיקות סריקה מגיל צעיר יותר ובתדירות גבוהה יותר, או להפנותן לאבחון גנטי ולביצוע בדיקות סריקה המיוחדות לתסמונות הגנטיות.
שיפור מערכות המידע של התוכנית הלאומית ושיפור הרגולציה, כך שהתוכנית תכלול את כלל מכוני הממוגרפיה בישראל. הגברת הבדיקה של אינדיקטורים הקשורים לפעילות מכוני הפתולוגיה לשיפור איכות התשובות ההיסטולוגיות ובמיוחד הסמנים הביולוגיים הדרושים לצורך החלטות טיפוליות?