לקראת חתונת בנו הצעיר בעוד כשבועיים החליט האדמו"ר מצאנז לעלות ולהתפלל במערת המכפלה ולזכות בזכות אבות. הנסיעה אורגנה בזמן קצר ביותר. פעילי חברון ומערת המכפלה קיבלו התראה קצרה ונערכו בטווח זמן מהיר ביותר לעליה הגדולה.
אחה"צ (רביעי) הגיעו האדמו"ר, פמלייתו ומלוויו ואחריהם שיירת ענק של עשרות אוטובוסים לחברון. בחברון מספרים כי ניכר היה על האדמו"ר שהוא נרגש ביותר. הוא שקע בתפילת מנחה שעה ארוכה שהיתה רוויה בדמעות.
לאחר אמירת תהילים ניגן הקהל העצום מספר ניגונים ביניהם "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם", ואחריהם קיים האדמו"ר "טיש" ברחבת שדה המכפלה, בו נשא דברים בעניין קדושת חברון וזכות אבות. בתחילת דבריו ציין האדמו"ר כי מידה ראשונה במעלה היא הכרת הטוב, וכי הוא חש הכרת הטוב לתושבי חברון ופעילי מערת המכפלה שקיבלו את פניו ודאגו להכנסת אורחים לבבית, ולכן ידבר בעברית כדי שיהיה לתושבי חברון נוח יותר להבין את דבריו.
בראשית דבריו האדמו"ר ציין את הזכות העצומה להיכנס למערת המכפלה, זכות שמאות שנים דורות של קדושים וצדיקים לא זכו לה.
האדמו"ר בירך את הנוכחים שיזכו להתיישב בכל חברון ללא הפרעה ובבטחון מלא. בסיום הדברים פתח האדמו"ר בניגון "י-ה זכות אבות יגן עלינו", כשמאות חסידים שרים בהתלהבות וברוממות קודש.
בסיום הטיש הציעו פעילי חברון לאדמו"ר לעלות להתפלל על קברי הצדיקים והמקובלים בחברון, והאדמו"ר החליט לעלות ולהתפלל בציונים הקדושים. השיירה עלתה לבית העלמין היהודי העתיק, ושם האדמו"ר נשא תפילה על קברי ה"ראשית חכמה", ה"שדי חמד", ה"חסד לאברהם" ושאר הצדיקים והמקובלים. האדמו"ר שמע מפעילי המקום איך התגלתה ושוקמה חלקת המקובלים בבית העלמין לאחר הריסתה בידי הערבים. הביקור בחברון הסתיים באווירה של התרגשות עצומה ורוממות רוח; ממנה המשיכו האדמו"ר והחסידים לקבר רחל ולכותל המערבי.
