סגנית נשיא בתי משפט השלום בחיפה, השופטת רחל חוזה הרשיעה הבוקר (חמישי) את גיא קליינר בן 29 מחיפה, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה ואי עצירה במקום תאונה, בכך שבתחילת דצמבר 2007 פגע עם רכבו ביוליה סרגייב בשדרות בר יהודה בעיר, וכתוצאה מכך היא נהרגה.
השופטת קבעה כי הוכח שהנאשם נהג ברכבו ברשלנות, בחוסר זהירות, בקלות ראש ובחוסר תשומת לב וכי בנהיגתו הרשלנית כך פגע במנוחה וגרם למותה וכי הוכח שלאחר התאונה, וכאשר הנאשם ידע או היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע או עשוי היה להיפגע אדם, לא עצר מיד את רכבו במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולא הגיש למנוחה כל עזרה אלא עזב את המקום בנסיעה כשהינו מפקירה מוטלת בכביש, ללא רוח חיים.
בכתב האישום נטען כי קליינר נהג ברכב מסוג פולקסווגן, כשחזר מבילוי במועדון לילה ונסע בכביש שהינו עירוני, ובמקום פועלת תאורת רחוב. באותה העת החלו לחצות את הכביש סרגייב ביחד עם אחותה ושניים אחרים וזאת משמאל לימין כיוון נסיעתו, כאשר היא הייתה האחרונה בקו החציה של קבוצת הולכי הרגל ובמרחק קטן מהם, מאחוריהם.
הנאשם את רכבו בנתיב האמצעי, במהירות שאינה פחותה מ-82 קמ"ש, לא הבחין כלל בהולכי הרגל החוצים את הכביש, המשיך בנסיעה רצופה מבלי להאיט את מהירות נסיעתו ופגע בסרגייב שהספיקה כבר לחצות 7 מטר מרוחב הכביש.
כתוצאה מהפגיעה הועפה המנוחה למרחק של 42 מטר, נפצעה בשברים בגולגלתה ובאגן שלה ומותה נקבע במקום.
לאחר התרחשות התאונה לא עצר קליינר את רכבו כדי לעמוד על תוצאותיה והמשיך בנסיעה רצופה. הוא עצר את רכבו רק במרחק של כ-1.8 ק"מ ממקום התאונה, מקום ממנו לא ניתן עוד לראות את זירת התאונה, עמד על הנזקים שנגרמו לרכב ולמרות שהיו מרובים המשיך בנסיעתו ולא חזר למקום התאונה כדי לעמוד על תוצאותיה. כמו כן, לא הגיש עזרה לנפגעת, עזרה שיכול היה להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתה לטיפול רפואי.
השופטת חוזה קבעה כי בקביעת מהירות המתבססת על ממוצעים בלבד, היא נכונה להניח, לטובתו של הנאשם, כי מהירות רכבו בעת התאונה היתה 70 קמ"ש ולערוך את החישובים לעניין אחריותו לתאונה על בסיס מהירות נסיעה של 70 קמ"ש.
עוד ציינה כי היא דוחה את דברי הנאשם כאילו לאחר התאונה האיט את מהירות נסיעתו עד לכמעט עצירה, מצאה אותם כבלתי מהימנים לחלוטין והעדיפה על פניהם את גירסת עדי התביעה על כך שהנאשם לא עצר כלל והמשיך בנסיעה מהירה, תוך שהינו נעלם מעיניהם וכן את התיעוד של מצלמות הרמזור על המשך נסיעה רצופה.
השופטת קבעה כי הוכח שהנאשם עצר את רכבו לאחר התאונה רק בתחנת האוטובוס המצויה במרחק של 1.8 ק"מ ממקום התאונה. כן ציינה כי התייצבותו של הנאשם בתחנת המשטרה כ-11 שעות לאחר התרחשותה של התאונה שוב אינה מאפשרת את בדיקת כשירותו לנהיגה במועד התרחשות התאונה.
השופטת חוזה הבהירה כי על פי הנסיבות שעלו בתיק- לו היה הנאשם מגיב להופעת המנוחה במועד – היה יכול למנוע את התאונה ללא כל קושי. בנסיבות שנקבעו קבעה השופטת- לא ייתכן כי הנאשם לא ראה את כל המתרחש בכביש לפניו למרחק כה גדול כשהינו נמצא, לטענתו, במלוא חושיו, אינו שתוי ותשומת ליבו נתונה לכביש. מתקיים קושי של ממש לקבל את טענת הנאשם כי לא ראה את קבוצת הולכי הרגל כלל וכלל. לקביעותיה, שדה הראיה הפתוח למרחק של 75 מ', שבו הולכי הרגל גלויים לעין וחוצים הכביש לרוחבו, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, ובמיוחד מעוף גופת הולכת הרגל מחזית הרכב אל מכסה המנוע וממנו אל השמשה הקדמית ופגיעת הגוף במכסה המנוע ובשמשה הקדמית – ממש מול פניו של הנהג – מחייבים את הקביעה כי הנאשם ראה ראה היטב כי פגע באדם.
השופטת חוזה קבעה כי לכן לא עצר אף הנאשם רכבו במקום התאונה או בקירבתו כדי לבדוק בדיקה של ממש את אשר ארע, ועצר את רכבו רק במרחק גדול ממקום התאונה, וזאת במטרה לבדוק את הנזקים לרכב בלבד. כך אף מצא לנכון בצהריי היום שלאחר התאונה לנגב את כתמי הדם שנמצאו על רכבו ולזרוק את המטלית שבה השתמש לפח האשפה הכללי שבחניון הבית המשותף בו הינו מתגורר.
עוד קבעה השופטת כי אם מתקיימת בענייננו האפשרות האחת, כי הנאשם ראה שפגע במנוחה אך בחר להביא בפני הכל, לרבות בפני ביהמ"ש, גירסה שקרית או שמתקיימת האפשרות השניה כי הנאשם נהג ברכבו למרחק גדול של 75 מ' כאשר אינו רואה כלל את הנעשה לפניו ולמעשה נוהג ברכב כאילו בעיניים עצומות, הרי שכל אחת מאותן שתי אפשרויות מגלמת דרך נהיגה רשלנית וחסרת זהירות בצורה שאין למעלה ממנה, דרך נהיגה קשה ביותר, שבה נוהג הנאשם את רכבו כשאינו רואה כלל את הנעשה לפניו בדרך.
בכל אחת משתי אפשרויות אלה קבעה השופטת, יש לקבוע כי הנאשם נהג ברכבו בחוסר זהירות, בקלות ראש וללא כל תשומת לב, או תשומת לב מספקת לדרך ולתנועת עוברי דרך בה ובאורח שיש בו כדי לסכן חיי אדם וכן הוכח שלאחר התאונה, וכאשר הנאשם ידע או היה עליו לדעת כי בתאונה נפגע או עשוי היה להיפגע אדם, לא עצר מיד את רכבו במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולא הגיש למנוחה כל עזרה אלא עזב את המקום בנסיעה כשהינו מפקירה מוטלת בכביש, ללא רוח חיים.