בעוד הארץ רוגשת וזועמת על סדרת הטלוויזיה הטורקית שמציגה את חיילי צה"ל כטובחי פלשתינים למען השעשוע, שיגרה חני לוז, יו"ר עמותת תדמי"ת, מאמר שבו היא מזכירה לנו שבטרם אנחנו קופצים מעלבון ראוי להיזכר מה עושה הטלוויזיה בישראל כשהיא רוצה להטיח עלילות רצח וטבח על מגזרים מסוימים.
היא מזכירה את אותו מערכון מוטרף על משפחת המתנחלים בתכנית בעלת צפיית השיא 'ארץ נהדרת'. כזכור התכנית היא הציגה משפחת מתנחלים המתעללת, מקללת ואף יורה למען הפגת השעמום בערבים חפים מפשע. לוז מוסיפה ומספרת שבעקבות המערכון ההוא הגישה תלונה ליועץ המשפטי לממשלה נגד יורי התכנית. "בשבוע שעבר התקבל במשרד תדמי"ת מכתב תשובה משי ניצן, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, המעניק הכשר לתוכנית סאטירה ארסית ואנטישמית ששודרה בערוץ 2. המכתב הוא מענה לתלונה של תדמי"ת שנשלחה בפברואר 2009. שמונה חודשים, כמעט הריון מלא, לקח לניצן ולצוות היועמ"ש להחליט שמי שמציג 'מתנחלים' כמי שיורים סתם כך להנאתם בערבים ובחייל צה"ל, ומשתמשים בגב של פועל ערבי כקרש גיהוץ - ראוי להגנת "חופש הביטוי". הדמיון החולני של יוצרי "ארץ נהדרת" יכול להתחרות בטובי הכותבים האנטישמים באירופה וגם בכמעט-שכנה שהיתה ידידה קרובה שלנו עד לאחרונה, טורקיה. אם בישראל מציגים כך תת-קבוצה של יהודים, למה שהמוסלמים לא יציגו כך קבוצת יהודים אחרת??", שואלת לוז ונראה לי שבהחלט ניתן להצטרף לשאלתה – למה?
מבחן בגרות
השבוע חגג ראש הממשלה בנימין נתניהו את יום הולדתו השישים. מזל טוב. בפתח תכנית הבוקר שלו בגלי צה"ל התייחס מיכה פרידמן לעובדה הזו ואמר ש"...אולי זה יום ההולדת השישים שחל היום, עובדה היא שבנימין נתנהו, ראש הממשלה, נשמע אמש שוחר שלום מתמיד", אמר והשמיע מיד קטע מנאום נתניהו בועידת הנשיאים בו קרא לאבו מאזן לחבור אליו לתהליך המדיני, המכונה בתקשורת (משום מה) תהליך השלום.
עכשיו גם אנחנו יודעים שמתנגדי התהליך המדיני הם קבוצת בני תשחורת צעירים חסרי מנוח שצריכים עוד לעבור תהליך התבגרות, לעומת זאת האוחזים בדעות הפוליטיות הנכונות מיד יכונו אנשים מבוגרים, בוגרים, שקולים ואחראים.
אמור לי מי חברך ואומר לך איזה סיקור תקבל
הרי לכם כמה קטעים מתוך הבלוג של רביב דרוקר, בלוג שצוטט במספר מקומות, בין השאר ב'עין השביעית', ביטאון ביקורת התקשורת. נדמה לי שחשוב שהדברים העוסקים בסדרי העדיפויות של מערכת 'ידיעות אחרונות' לא יישארו בפורום המצומצם של קוראי הביטאון אלא יוקרו גם על ידי קוראי 'ידיעות'. וכך כתב דרוקר:
כל כך יפה לראות עיתון גדול כמו "ידיעות אחרונות" מזדעזע מבזבוז כספי הציבור המשווע בעת נסיעת שר הביטחון ופמלייתו לסלון האווירי בפריז. פתאום מבקר המדינה, שהושמץ בעיתון הזה בתקופת אולמרט, הוא גיבור. חסל סדר לינדנשטראוס מחפש הכותרות. עכשיו זה מבקר שמצטטים אותו ביראת כבוד. הסיקור של "ידיעות" הולך כולו על ראשו של שר הביטחון. "אהוד חגג", קובעת הכותרת. תמונה של ברק בעמוד הראשון. עוד שלוש תמונות שלו בעמודים 2-3 ובסך הכל חמישה עמודים לדו"ח המבקר.
יום לפני דו"ח המבקר, פרסמו עמית סגל וחיים ריבלין בחדשות ערוץ 2 תחקיר על נסיעה נהנתנית במיוחד של יו"ר הכנסת, דליה איציק לאותה עיר בדיוק. פאריס. "ידיעות אחרונות" לא כתב מילה על הנושא. אני מנסה לחשוב למה:
1. הסבר אחד אני פוסל על הסף. לא יכול להיות שההבדל בסיקור נובע מהעובדה שדליה איציק מאוד מיודדת עם נוני מוזס, מו"ל ידיעות, ולעומת זאת לעיתון יש חשבון ארוך עם ברק, עוד מהימים שברק הדיח את חביב העיתון, אולמרט. לא יכול להיות.
2. אולי ההבדל נובע מהעובדה שהסוויטה שח"כ איציק דרשה, לפי התחקיר, עלתה 2,000 יורו ללילה והסוויטה של ברק ופריאל עלתה 2,500 יורו ללילה. אולי 500 היורו האלה הקפיצו את "ידיעות" ממצב של אף מילה לחמישה עמודים?
בתחקיר חדשות 2 שויכה הנהנתנות והבזבזנות ישירות לח"כ איציק. היא זו שדרשה להחליף סוויטה יקרה אחת, בסוויטה עוד יותר יקרה אחרת (היא זרקה את זה בתגובתה על הביטחון. השב"כ דרש להחליף סוויטה). בדו"ח המבקר לא נמצא פגם אחד במעשי שר הביטחון. סגן ראש המשלחת בפאריס חטא. ראש מטה שר הביטחון אולי היה יכול לעשות משהו. ברק לא מוזכר.
הלוואי שברק יפיק את הלקח ויתחיל לשדר קצת יותר צניעות. הבעיה היא שברק חושב, מן הסתם, בינו לבין עצמו "האם הסיקור הנוראי ב'ידיעות' נובע ממעשיי או מסיבות אחרות?". אני מכיר קצת את ברק ומוכן לנחש מה הוא עונה לעצמו. "אני חייב לשפר את היחסים עם נוני".
ושוב המפות הללו
למישהו יש הסבר לוגי (לא פוליטי. פוליטי זה לא חוכמה. את זה גם אני יודע) למפה הזו שפורסמה ב'ידיעות אחרונות' ועסקה בנקודות רכישת מותגים?
מה הקשר בין מותגי אופנה לשאיפה של 'ידיעות' לשוב לגבולות 67'?
אבנים? קטן עליהם
שוב ושוב נפגעים רכבי יהודים מיידוי אבנים על ידי ערביי יהודה ושומרון. בחלק מהמקרים יש גם נפגעים ופצועים. לא כולם מגיעים לידיעת צרכן התקשורת הישראלית כי זה לא בדיוק מעניין את כתבינו ועיתונאינו. השבוע בכל זאת הצליחה תמונה אחת של ערבים משליכים עשרות אבנים על אוטובוס ישראלי לעיתון 'ידיעות אחרונות'. באמת הגיע הזמן. העניין הוא הכותרת שהעניקו בעיתון לכתבונת הזו, כמעט אפשר לשמוע את החיוך שליווה את בחירת הכתבה, כאילו מדובר בעוד איזו דחקה קלילה שאפשר לדחוק לעמוד 12 – "חוזרים לתקופת האבן", כתבו שם כאילו מדובר בדיווח על הולדת דובון פנדה בגן החיות בחיפה.
חברים. זה טרור של ממש. אבנים לא רק יכולות להרוג וכבר עשו זאת בעבר. הן גם פותחות מומנטום ואם התקשורת מתייחסת לעניין הזה כהלצה מתוחכמת המסר ברור: אפשר להמשיך ולהעלים עין. לא נורא. כולה אבנים על מתנחלים. הם לא הרי ממש בני אדם, וחוץ מזה הם רגילים לחטוף.
נותרתי ללא מענה
תהה בפני הגולש דוד כהן שצפה בתכניתו של אמנון לוי בערוץ 10 'שומר מסך' איך אותו מגיש שזועזע לנוכח טקס החליצה והציג אותו כמעשה ברברי, חסר רחמים והזוי, מגלה סימפטיית אין קץ לטקס בו משולם כסף על ידי משפחתו של מי שהרג למשפחת הרוג כדי למנוע מלחמת חמולות, כפי שהיה בכתבה ששודרה בתכניתו אודות הגננת ששכחה ילד ברכב והפקירה אותו למוות תחת עץ.
אכן לוי לא מפסיק להתפעם לנוכח אצילותו של הסב שמגיע לבית הגננת לאותו טקס שבו הוא מקבל את מחילתה ותוך כדי שידור אנחנו מתוודעים לתהליך המלא, שאותו לא ראינו בשידור, תהליך בו מושת סכום כסף גדול כפיצוי למשפחת ההרוג.
תהה דוד כהן: "אמנון לוי בתוכנית "שומר מסך" התייחס בשאט נפש כלפי מנהג החליצה אותו ראה כמשפיל ומבזה, ואילו בתוכנית השבוע הוא מדווח בשלוות נפש וברוגע על מנהג "סולחה" בו משלמים כסף !!!! על חייו של פעוט אחרת ח"ו יגיעו לנקמת דם. דברים אלו לא נראים ברבריים בעיניו. אין התייחסות שלילית לדרך המחשבה האכזרית שמטרתה הוספת מוות ופגיעה אפילו בחפים מפשע משתי המשפחות. האם זה רק בגלל שמנהג החליצה הוא יהודי וה"סולחה" הנ"ל היא ערבית? לאמנון לוי הפתרונים".
נתניהו הקיצוני
השבוע החלה הפעלתו של קו תחבורה חדש המקשר בין השכונות היהודיות שבמזרח ירושלים. דיווחנו על כך באריכות כאן. בהחלט סיבה למסיבה. אבל שימו לב איך תואר העניין הזה במקומון הירושלמי של רשת 'מעריב' על ידי הכתב משה שטיינמץ: "מתברר שמי שמגשימה את חזונם של נתניהו, איתמר בן גביר, אריה קינג ושאר החברים מהימין הקיצוני היא חברת 'אגד' שהחליטה להשיק קו חדש..."
נתניהו? ימין קיצוני? זה כבר משהו חדש, לא? או שעבור אנשי המקומון הזה כל מי שמקדם במילימטר את ההתיישבות היהודית בירושלים חייב להיכנס באופן אוטומאטי ומיידי למגירת הימין הקיצוני?
נתניהו הקיצוני 2
ובאותו מקומון כותב שלום ירושלמי על אותו נתניהו שלדבריו "נשא בפתיחת מושב החורף של הכנסת נאום קיצוני וחסר בשורה". ולמה מגדיר ירושלמי את הנאום כחסר בשורה וכקיצוני? כי הוא "מטיל את הכדור לפתחה של הרשות הפלשתינית, כדרכו. הוא מעמיד תנאים מדיניים שלא יכולים להתממש ברגע זה".
המשמעות המיידית היא שהמונח בשורה יכול לחול אך ורק על ויתורים ישראליים והסרת התנאים המדיניים שהציב נתניהו. בשורה לטעמו של ירושלמי יכולה להיות אך ורק הקמת מדינה פלשתינית לא מפורזת שאינה מכירה בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי. זו בשורה.
סמים? זה מצחיק אותם
ב'וואלה' דיווחו על לכידתם של עשרות סוחרי סמים והחרמת כמות גדולה של הרעל הלבן הזה. פעולה יפה של משטרת ישראל ויבורכו העושים במלאכה, אלה שב'וואלה' גם ידיעה כזו היא פתח להתחכמות והתלוצצות. הכותרת שבחרו לידיעה הייתה: "בקרוב צפויה עלייה במחירי הסמים בתל אביב"... באמת מצחיק מאוד. אולי הכוונה הייתה למשוך עוד קצת תשומת לב מהגולשים, ובכל זאת יורשה לי להעיר שהנימה המתבדחת הזו על נושא כל כך חמור לא במקום.
(עדיין לא השתחררנו מהרושם הקשה שהותירה עלינו כתבת המצגת שפירסמו אנשי 'וואלה' על מחירי הסמים לסוגיהם ואיפה כדאי וזול להשיג אותם, מצגת שנראתה כמו קטלוג לממכר סמים.)
ההוכחה מגיעה אלפיים שנה אחרי
כותרת ראשית ב'הארץ' דיווחה על ש"למרות ההתחייבויות לאובמה, השרים ברק וכץ מעודדים בניה בהתנחלויות". בכתבה פנימה ניתן היה לקרוא שתצפיות של שלום עכשיו גילו בניה חדשה בישובים. אז מילא ש'הארץ' הוא שופרה של התנועה הזו, לזה התרגלנו כבר, אבל מה זה הניסוח הזה של הכותרת? כותרת שכולה אוירה של הלשנה לפריץ אובמה על מעללי העם היהודי. הרי גם אם לא ממש אוהבים את ההתנחלויות ניתן היה לנסח משהו כמו "נמשכת הבניה בישובים,, או משהו כזה, אבל מי צריך את האזכור הזה של התחיבות לאובמה? מזה אלפיים שנה מקובעת בתפיסה הנוצרית ההתייחסות ליהודים כמלשינים, ועכשיו מגיע 'הארץ' ומוסיף להם הוכחה שזה נכון.
ראו גם את הכותרת בעמוד הפנימי להמשכה של הכתבה "ישראל ממשיכה לבנות בעשרות התנחלויות":
תסלחו לי אבל גם בכותרת הזו נושבת רוח של ההלשנה ממערכת העיתון המבקשת לה אליבי מזעמו של הפריץ. זו ישראל שממשיכה לבנות, לא אנחנו. אנחנו לא קשורים לדבר הזה שנקרא ישראל. אנחנו רק מדווחים. אנחנו הרי מ'הארץ' אבל לא אמרנו מאיזה ארץ.
מילה טובה
למילה טובה ראוי העיתון 'מעריב' שהקדיש רבע עמוד כותרת בערב השבת האחרונה והציג בו תזכורת למעלליהם בתחומי זכויות האדם של המדינות המוביליות את הקריאה הבינלאומית לתקוף את ישראל מאז דו"ח גולדסטון.
העיתון מזכיר לנו את עינויי האסירים, עבודות הכפייה והסחר בבני אדם שבאינדונזיה, את קטיעת האברים הכלולה בחוק הסעודי, את הפגיעה בנשים והפגיעה בזכויות מיעוטים במצרים, את סחר הילדים בסנגל, את ההוצאות להורג ללא משפט בקובה ובבנגלדש ועוד ועוד.
אז כמו שכבר אמרנו – לפחות את זה קיבלנו מגולדסטון, את פרץ הפטריוטיות הבלתי מוכר בעיתונות שלנו.
הישראלית היפה
ובמערכת 'הארץ' ממשיכים לדרג לנו מדי שבוע את הדברים הטובים והרעים, הגבוהים והנמוכים שחלפו על ראשינו, והנה מישהי שמוקמה גם גבוה וגם טוב – פרופ' עדה יונת.
שמתם לב? לא מדובר במתן הפרס לגברת אלא בעצם דמותה שזכתה לכינוי "הישראלית היפה". ניתן לנחש שמה שזיכה אותה בהגדרה הזו ע"פ הארץ הוא בין השאר גם הראיון לגלי צה"ל שבו המליצה לשחרר את כל המחבלים ללא קשר לעסקת שחרור כזו או אחרת. אחלה ישראלית יפה שבעולם.
איך סגל מעז
זוהר בבדידותו חגי סגל שבניגוד לרוב המוחלט של העיתונאים החליט שלא להחליק לשמעון פרס (נשיא המדינה, אם לא ידעתם) את שובו לפוליטיקה (בעצם לא בדיוק שובו. הוא אף פעם לא עזב).
פרס נשא דברים בפתח מושב החורף של הכנסת ובמקום להתמקד במאחד ובממלכתי, ברוחני ובערכי, העדיף לשוב ולהטיף את מצעו לחלוקת הארץ. "אם שמעון פרס היה עזר ויצמן נאום פוליטי כזה לא היה עובר לו בשתיקה. ח"כים ימניים היו משסעים אותו בקריאות ביניים או נוטשים את האולם במחאה. אפילו בשמאל הייתה מסתמנת מבוכה. אבל לפרס סולחים תמיד", כותב סגל ב'ידיעות אחרונות'.
סגל מזכיר לפרס שתפקידו מתוחם לקונצנזוס הישראלי וקונצנזוס כזה אין לנושא המדינה הפלשתינית. "הוא רשאי לרמוז שיהי צורך להתפשר קצת אבל אסור לו לנהל תעמולה פומבית למען ויתורים גורפים. בשביל זה יש ציפי לבני או דב חנין".
עצור! אין גבול לפניך
בגלי צה"ל שודרה כתבה על הפעילות הצה"לית למניעת טעויות של משתמשי ג'י.פי.אס., טעויות שהובילו אותם לערי הרשות הפלשתינית.
תוך כדי שיחה תהה רזי ברקאי את התהייה הבאה: "הג'י.פי.אס. לא אומר פה נגמרת ישראל ומתחילה פלשתין?". ובכן רזי יקירנו, אני יודע שזה קשה מאוד להפנים, אבל חייבים. לפחות אם רוצים להיות עיתונאים הגונים – אין מדינה פלשתינית. תוכל לבדוק בכל הגלובוס ואפילו בספרי ההיסטוריה – אין ולא הייתה מדינה פלשתינית. פשוט כך, למרות הרצון הבוער בך שיהיה דבר כזה 'פלשתין' אין דבר כזה. תתחיל להפנים. הדברים כנראה לא תלויים ברצון שלך אלא במציאות בשטח. מצטערים (או בעצם לא כל כך...).