בית המשפט המחוזי בחיפה גזר הבוקר (ראשון) שנת מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי על כל אחד מארבעת השוטרים שהואשמו בפרשת "השוטרים הנוקמים", קצין ושלושה בלשים הואשמו בהטמנת מטעני חבלה תחת רכבו של העבריין מיכאל מור ובבית בו התגורר אחיינו של מור.
הנאשמים, שוטרים לשעבר במשטרת ישראל וביניהם קצין בדרגת רב פקד, הורשעו בעבירות היזק בחומר נפץ, עבירות בנשק ומרמה והפרת אמונים.
השופט יוסף אלרון היה בדעת מיעוט והשופטים כמאל סעב וריבי למלשטריך- לטר היו בדעת רוב.
אב בית הדין, השופט אלרון, כאמור בדעת מיעוט, סבר כי יש לגזור על הנאשמים שלוש שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי.
בגזר הדין נכתב כי השוטרים המואשמים ראו במיכאל מור ובאנשים המשתייכים לארגונו, כאחראים לפעילות העבריינית כלפיהם וכלפי אחרים, לא שבעו נחת מטיפול המשטרה בהם ויותר מכך, מהתחמקותם החוזרת ונשנית ממתן הדין על מעשיהם.
על רקע זה, הרכיבו השוטרים שני מטעני חבלה מצינורות מתכת ובתוכם, בין היתר, אבק שריפה וכדוריות מתכת שנועדו להגביר את עוצמת הנזק מפיצוץ מטעני החבלה. מטעני החבלה הורכבו במידה רבה של מקצועיות ותחכום (שימוש בצינור מתכת שהכיל אבק שריפה, מערכת הפעלה חשמלית, שעון הפעלה, וכדוריות המתכת בקוטר 3.5 מ"מ שנועדו להיות משוגרות בעת הפיצוץ על מנת להגביר את עוצמת הנזק).
אחד המטענים הונח מתחת לגלגלי רכב שנמצא בהחזקת מור ושימש את רעייתו והשני הונח על אדן החלון בבית אחיינו של מור, רפי בן שלום. מטען זה התפוצץ, קרע את סורג המתכת שעל החלון ורסס כדוריות המתכת חדר לקיר הפנימי של החדר.
באותו הזמן, שהו בבית משפחת בן שלום אמו ואחיו בן ה- 10, שישנו בחדר הסמוך לחדר שעל אדן חלונו הונח מטען החבלה.
השופט אלרון ציין בגזר הדין כי "על כף המאזניים האחת נמצאים מעשים פליליים מפליגים בחומרתם של מי שנהנו מאמון הציבור כאמונים על שלטון החוק. על האחרת - הרקע יוצא הדופן של מעשיהם, ובכלל זה מצב שלטון החוק בנהריה בתקופת המעשים, שכבר הוגדר על ידו בהכרעת הדין כשערורייתי, והתמודדות, או שמא, היעדר התמודדות משטרת ישראל עם מצב זה, שלא ניתן להגדירה אלא ככושלת".
מתוך כך ציין כי "הכנת והנחת שני מטעני חבלה הם מעשים חמורים בפני עצמם, אך חומרתם מתעצמת נוכח העובדה כי מכיניהם ומניחיהם שוטרים הם במשטרת ישראל, האמונים על שמירת החוק ואכיפתו".
השופט כתב כי "אם תחושת העדר הביטחון וההפקרה, כלשונם, היא זאת שהביאה אותם לעשות את המעשים נשוא ההרשעה, מה יאמר האזרח הפשוט כאשר הוא חש כי בטחונו האישי נפגע ופניותיו לרשות האכיפה אינן נענות? האם אז ייקח את החוק לידיו ויעשה דין לעצמו".
"לא רק שהנאשמים לא קיימו את המוטל עליהם אלא, בכוונת מכוון מעצם תפקידם העמידו את שלום הציבור ובטחונו בסכנה ממשית", הוסיף.
השופט אלרון לא התעלם מזכויותיהם הרבות של הנאשמים, כפי שעלה במהלך שמיעת הראיות, וציין כי "אלו עומדות להם לכף זכות. אולם, הסביר כי גם לאחר הבאתן בחשבון, נותרת בעינה חומרת המעשים העבריינים שביצעו בהתנהלותם כ"כנופיית פשע" ולא כאנשי משטרה.
השופט אלרון ציין לחובת הנאשמים את סכנת החיים בה העמידו את עמיתיהם, אנשי יחידת החבלה במשטרת ישראל, שהוזעקו למקום הנחת מטען החבלה שנתגלה מתחת לרכבו של מור. "הנאשמים, לא רק שלא נאותו להזהירם לבל יפגעו, אלא שמו עצמם כלא יודעים מדבר וכמי שעושים במקום מתוקף תפקידם תוך התעלמות מוחלטת מהסיכון הטמון לחבלני המשטרה בפירוק מטען החבלה".
השופט אלרון נימק כי "דווקא משום שבשוטרים עסקינן, איננו מצפים מהם לנהוג כמנהג "כנופיות הפשע" או יחידות חיסול במקומות רחוקים ואפלים שאיננו כלל חפצים להדמות להם. בטוחני כי אף אזרח אינו מעוניין כי שוטריו "יפזרו" מטעני חבלה בבתיהם ומתחת לרכבם של מי שחשודים בעיניהם בביצוע עבירה זו או אחרת, שמא ימצא, חלילה, ביום מן הימים, מטען כזה תחת רכבו או אדן חלונו".
בהתייחסו לטענות הנאשמים כי "נוצר כאן מצב שבו "קרבנותיהם" של העבריינים יושבים מאחורי סורג ובריח והעבריינים אפשר שידה של החוק טרם השיגה אותם, מסתובבים חופשי וממשיכים בפעולתם", הסביר השופט אלרון כי "מעשיהם החמורים של הנאשמים ראויים לענישה הולמת לכשעצמם ואין בינם לבין מאבקה של המשטרה כנגד עבריינים ומשפחות פשע ולא כלום. אלה יעמדו לגורלם בעניינם ואלה יעמדו לגורלם בעניינם".
לבסוף, עמד על כך כי אלמלא הנסיבות המיוחדות של תיק זה, שפורטו בהרחבה הן בהכרעת הדין והן בגזר דינו, עונש המאסר בפועל שהינו סבור שיש להטיל על הנאשמים היה חמור הרבה יותר. משלוש שנות המאסר בפועל שלדעתו מן הראוי היה להשית במקרה זה.
כב' השופט כמאל סעב התייחס בחוות דעתו לחומרת העבירות, הסכנה הנשקפת מהן והעובדה שמבצעי העבירות היו שוטרים ואף הסכים עם דעת המיעוט, של השופט יוסף אלרון שבתקופת ביצוע העבירות מצב שלטון החוק היה שערורייתי ומערכת אכיפת החוק בעיר נהריה הייתה כושלת ולא יכלה להתמודד עם תופעה זו. לא בכדי נקבע בהכרעת הדין כי " .... עשרות אירועים אלימים בעיר נהריה שכללו פגיעות וניסיונות לפגוע בשוטרים, בני משפחותיהם ואנשי ציבור ... מדינת ישראל כמדינת חוק השוקדת על ביטחונם האישי של תושביה." וכי השוטרים הם חלק מתושבים אלו.
עוד נקבע כי "בענייננו הנאשמים ובני משפחותיהם היו מטרה קלה ונייחת לפגיעה על ידי גורמים , שעיקרון כיבוד החוק והציות לו, אינו נחלתם או נר לרגליהם."
השופט כמאל סעב בחן את השיקולים הרלוונטיים כפי שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, שיקולי הגמול, ההרתעה, השיקום והצורך באיזון הראוי בין שיקולים אלו לשם קביעת העונש הראוי וההולם. דברים אלו הנחו אותו ביחד עם עיקרון הענישה האינדיווידואלית, שגם הוא פרי פסיקתו של בית המשפט העליון.
השופטת למלשטריך- לטר הצטרפה לעמדת חבריה כי ברמת הענישה אין לאבחן בין חלקו של כל אחד מהנאשמים ונכון להשית עליהם בסופו של דבר עונש אחד.
כן ציינה כי במכלול השיקולים המצטבר, הצטרפה לדעתו של כב' השופט סעב לגבי רמת הענישה הראויה במקרה זה.
כאמור, הוחלט בדעת רוב השופטים סעב ולמלשטריך-לטר וכנגד דעתו החולקת של האב"ד אלרון לגזור על הנאשמים 12 חדשי מאסר בפועל ו- 12 חדשי מאסר על תנאי.
בעקבות גזר הדין הודיעה המשטרה כי "הדעת איננה סובלת מצב בו שוטרים ייקחו את החוק לידיהם ויחרגו חריגה גסה ומסוכנת מעמוד השדרה הערכי והמשמעתי של הארגון. מנגד, מדובר בשוטרים, בשר מבשרו של הארגון, אנשי שטח מקצועיים ונורמטיביים שהתאפיינו בדבקות משימתית ובהתמודדות אמיצה עם עבריינים חמושים ומסוכנים לצורך הגנה על חיי תושבי האזור".
"השוטרים שנקלעו לסיטואציה מאוד מורכבת וקשה, הפעילו שיקול דעת לקוי ובחרו בדרך פעולה פסולה, אותה, חד משמעית, יש להוקיע. מבלי להפחית מחומרת המעשים, הרי שאין מדובר בשוטרים שעברו עבירות מסוג טוהר מידות או פעלו לטובתם האישית. אלו שוטרים שבצעו משימות מורכבות שהוטלו עליהם, במסירות, ללא מורא ובנחישות".