יו\"ר ועדת החינוך והתרבות של הכנסת ח\"כ זבולון אורלב אמר אתמול כי מערכת החינוך ברש\"פ היא חממה לגידול שאהידים ומתאבדים. ועדת החינוך והתרבות קיימה הצבעה על מסקנות הוועדה בנושא יהודים, ישראל והשלום בספרי הלימוד הפלשתינים, הצעה לסדר של ח\"כ זבולון אורלב.
אורלב ציין כי במערכת החינוך ברש\"פ אין מזכירים לא את השלום, לא את הסובלנות, לא את ההכרה ולא את הפיוס עם מדינת ישראל. לצערי, אמר אורלב, מחנכים ברש\"פ לעוינות, לשנאה, להתעלמות מהעם היהודי וממדינת ישראל, ולא לקבל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה. ח\"כ אורלב טען שהמגמה הזאת היא ערובה לכך שמערכת החינוך הפלשתינית הופכת להיות חממה אחת גדולה לגידול שאהידים ומתאבדים.
מבדיקת המרכז למעקב אחר השפעות השלום (CMIP) על כ 60 ספרי לימוד חדשים שהוצאו על ידי הרש\"פ בשנים 00\'-01\' עולה כי המושג שלום עם ישראל נעדר בהם לחלוטין, ותהליך אוסלו כלל אינו נזכר. שיבת היהודים לארץ ישראל מתוארת כ\"הסתננות\". הציונות מוצגת רק באופן שלילי. ליהודים אין כל \"זכות\" לארץ פלשתין. מדינת ישראל שהיא חברה באומות המאוחדות מאז שנת 1949, אינה מקובלת או מוכרת, שמה אינו נזכר כלל ומתייחסים אליה באמצעות שמות עקיפים, כגון \"הקו הירוק\", \"הפנים\" או \"שטחי 1948\". שמה אינו מופיע באף מפה. ישראל מוצגת כחומסת וכובשת מאז הקמתה בשנת 1948. שטחים שהם בתחום ישראל, בתוך גבולות 1949, כגון הנגב, מוצגים כחלק בלתי נפרד של \"פלשתין\", והאוכלוסיה הערבית של ישראל נמנית עם \"תושבי פלשתין\". ירושלים מוצגת כשייכת שייכות בלעדית לפלשתינים, וכבירת \"פלשתין\".
ישראל מואשמת בכך שהיא יצרה את בעיית הפליטים הפלשתיניים. לעומת זאת תוצאות דחייתה של תכנית החלוקה של האו\"ם משנת 1947 על ידי הערבים ובכללם הפלשתינים אינן מוזכרות כלל. אליבא דספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית, פתרון הבעיה הזאת הוא \"שיבתו של כל פליט ופליט\" לביתו לשעבר, דהיינו לשטח מדינת ישראל בתוך גבולות 1949. ספרי הלימוד מציגים את המאבק למען שחרור פלשתין כצבאי בעיקרו, ומפארים את הג\'יהאד בכלל, ומהללים מות קדושים. בספרים החדשים לא תוקנה המגמה לחנך לדחיית ישראל ולדה-לגיטימציה שלה, וזו הנימה השלטת בספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית משנות 2000-2001. נהפוך הוא. היא חוזקה תוך החדרת איבה ללב התלמידים וטיפוחה הברור של השאיפה לכונן את מדינת פלשתין במקום מדינת ישראל.
הממצאים עומדים בסתירה מוחלטת להתחייבויות היסוד שעל בסיסן נחתמו הסכמי אוסלו: להפסיק את ההסתה ולהכיר במדינת ישראל.
אורלב ציין כי במערכת החינוך ברש\"פ אין מזכירים לא את השלום, לא את הסובלנות, לא את ההכרה ולא את הפיוס עם מדינת ישראל. לצערי, אמר אורלב, מחנכים ברש\"פ לעוינות, לשנאה, להתעלמות מהעם היהודי וממדינת ישראל, ולא לקבל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה. ח\"כ אורלב טען שהמגמה הזאת היא ערובה לכך שמערכת החינוך הפלשתינית הופכת להיות חממה אחת גדולה לגידול שאהידים ומתאבדים.
מבדיקת המרכז למעקב אחר השפעות השלום (CMIP) על כ 60 ספרי לימוד חדשים שהוצאו על ידי הרש\"פ בשנים 00\'-01\' עולה כי המושג שלום עם ישראל נעדר בהם לחלוטין, ותהליך אוסלו כלל אינו נזכר. שיבת היהודים לארץ ישראל מתוארת כ\"הסתננות\". הציונות מוצגת רק באופן שלילי. ליהודים אין כל \"זכות\" לארץ פלשתין. מדינת ישראל שהיא חברה באומות המאוחדות מאז שנת 1949, אינה מקובלת או מוכרת, שמה אינו נזכר כלל ומתייחסים אליה באמצעות שמות עקיפים, כגון \"הקו הירוק\", \"הפנים\" או \"שטחי 1948\". שמה אינו מופיע באף מפה. ישראל מוצגת כחומסת וכובשת מאז הקמתה בשנת 1948. שטחים שהם בתחום ישראל, בתוך גבולות 1949, כגון הנגב, מוצגים כחלק בלתי נפרד של \"פלשתין\", והאוכלוסיה הערבית של ישראל נמנית עם \"תושבי פלשתין\". ירושלים מוצגת כשייכת שייכות בלעדית לפלשתינים, וכבירת \"פלשתין\".
ישראל מואשמת בכך שהיא יצרה את בעיית הפליטים הפלשתיניים. לעומת זאת תוצאות דחייתה של תכנית החלוקה של האו\"ם משנת 1947 על ידי הערבים ובכללם הפלשתינים אינן מוזכרות כלל. אליבא דספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית, פתרון הבעיה הזאת הוא \"שיבתו של כל פליט ופליט\" לביתו לשעבר, דהיינו לשטח מדינת ישראל בתוך גבולות 1949. ספרי הלימוד מציגים את המאבק למען שחרור פלשתין כצבאי בעיקרו, ומפארים את הג\'יהאד בכלל, ומהללים מות קדושים. בספרים החדשים לא תוקנה המגמה לחנך לדחיית ישראל ולדה-לגיטימציה שלה, וזו הנימה השלטת בספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית משנות 2000-2001. נהפוך הוא. היא חוזקה תוך החדרת איבה ללב התלמידים וטיפוחה הברור של השאיפה לכונן את מדינת פלשתין במקום מדינת ישראל.
הממצאים עומדים בסתירה מוחלטת להתחייבויות היסוד שעל בסיסן נחתמו הסכמי אוסלו: להפסיק את ההסתה ולהכיר במדינת ישראל.