יו"ר הכנסת, ראובן (רובי) ריבלין, ייחד את נאומו במליאת הכנסת לזכר רבין לאופן שבו ההנהגה והציבור בישראל חווים את הטרגדיה ואת הזיכרון.
לדבריו, "כל מתנגדי אוסלו, מבקריו של יצחק רבין, סומנו למפרע כשותפים ברצח, כאחראים להתרחשותו. והנה, חלפו רק כמה שנים, והמאשימים הבוטים ביותר הפכו לחבריהם הטובים ביותר של הנאשמים – בהם שרון ואולמרט.
הוא הסביר כי "הם לא זכו למחילה: נעשתה להם בזמנו מחיקת "פוטושופ" תודעתית, כמו שהיה נהוג בפוליטבירו הרוסי, כשכל מי שלא היה שייך למחנה הנכון – הועלם. אצלנו, מי שהתנער מנאמנותו הפוליטית הקודמת, הימנית, זכו להימנות על מחנה 'בני האור' ונשכחה אשמתם כמסיתים".
לדברי ריבלין, "כל זה דווקא זה הוביל לשינוי בציבור: משהתברר, שמי ש"מתפכח" ועובר אל המחנה הפוליטי האחר - נמחלים לו כל עוונותיו; כי כל ההאשמות, השנאה, הדה-לגיטימציה ושלילת הזכות להתאבל על רצח יצחק רבין - הכול רק פוליטיקה, התאפשר, לראשונה, למאות אלפי ישראלים לחוש, שגם להם מותר להתאבל, שגם להם מותר להזדעזע; התברר, סוף סוף, שבעצם הם אינם אשמים ברצח, שזה בסדר לכאוב את הירצחו של ראש ממשלת ישראל, אפילו אם אתה מאמין בזכותנו על כל ארץ ישראל; שזה בסדר להזדעזע מחילול השם הנורא, שממשיך לחולל הרוצח, אפילו אם אתה משוכנע, עד היום, שאוסלו הוא אסון".