השר דן מרידור שטרפד השבוע את הצעת החוק למשאל עם מצטרף לעוד שורה ארוכה של אנשי שמאל שהביעו השבוע התנגדות פומבית להצעת החוק לקיום משאל עם .
בראיון לערוץ 7 אומר פרופ' אבי דיסקין מומחה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים כי ההיסטוריה הוכיחה שבנושאים הרי גורל, אסור לסמוך על פוליטיקאים, " נציגי העם בכנסת יכולים לעוות את רצון העם, או לסגת מהתחייבויות שלהם לפני הבחירות. השימוש במשאל עם הוא שיטה של דמוקרטיה ישירה, בניגוד למצב כיום שהעם יכול להחליט רק פעם בארבע שנים ונציגיו מחליטים למענו שזו דמוקרטיה ייצוגית כי בסופו של דבר הפרלמנט יכול לעשות ככל העולה על רוחו. אמנם הבוחרים יכולים להיפרע פעם בארבע שנים ולהעניש את מי שלא נהג לדעתם בצורה ראויה אבל זו רק דמוקרטיה ייצוגית".
הוא מציין כי "במקומות רבים משתמשים במקביל לדמוקרטיה הייצוגית בכלי של הדמוקרטיה הישירה. זה מקובל גם בשוויץ וכמעט בכל מדינות אירופה שהיו בהם כבר משאלי עם רבים בפרט בנושאים שקשורים לריבונות וטריטוריה. לכן לבוא ולהגיד שמשאל עם הוא כלי לא דמוקרטי זו שטות מוחלטת".
לדברי פרופ' דיסקין הגירוש מגוש קטיף הוא הדוגמא הטובה ביותר מדוע לא ניתן לסמוך על ראשי ממשלה בביצוע תהליכים הרי גורל במדינת ישראל, "אריק שרון היה בטוח שיצליח להעביר את ההחלטה על ההתנתקות במשאל פנימי בליכוד אבל הוא הפסיד. קשה לומר היום מה הייתה התוצאה אם היו עושים משאל עם על ההתנתקות, אבל אפילו גולדה מאיר אמרה שבכל מה שקשור לרמת הגולן אם הנושא יעמוד על שלחן המשא ומתן יעשו משאל עם וגם יצחק רבין חזר על הדברים, כך שלפחות בנושא הגולן יש קונצנזוס שצריך לעשות משאל עם".
עם זאת הוא מבהיר כי כמו בכל דבר יש גם חסרונות במשאל עם, "לעיתים קרובות יש אנשים שהשיקולים שלהם הם קצרי טווח ומונעים מאינטרסים אישיים, לדוגמא אם היו מקיימים משאל עם בנושא מיסוי, סביר להניח שרוב האזרחים היו מתנגדים למיסים דבר שהיה עלול להביא לפירוק המסגרת המדינתית, כי אף אחד לא רוצה לשלם מיסים. אבל בהרבה סוגיות האנשים מהשוק מבינים טוב יותר מהפוליטיקאים, למרות שכאמור יש ניגוד בין האינטרס של הפרט לחברה. הטענה כאילו משאל עם פוגע במיעוט היא טענה לא נכונה שהרי משאלי עם רבים מתקיימים בשוויץ, ושוויץ היא ארץ של מיעוטים, עשינו מחקר על שוויץ והתברר שדווקא משאלי העם תרמו מאוד להומוגניות בין כל המיעוטים של החברה, זה היה גורם מאחד ולא מפלג".