הכנסת ייחדה אתמול ישיבה מיוחדת לזכרו של ראש המוסד השלישי, האלוף מאיר עמית ז"ל. בנאומו בישיבה הגדיר שר הביטחון אהוד ברק את עמית "מעמודי התווך של ביטחון ישראל ועצמתה".
השר ברק פתח בתמצית סיפור חייו של עמית: "בן למשפחת סלוצקי בטבריה, חניך הגימנסיה הריאלית בת"א וחבר קיבוץ "אלונים". מאיר של "ההגנה" וקרבות מלחמת השחרור-מ-מ"פ בקרבות משמר העמק והגליל התחתון ועד למג"ד ב"גולני" במבצע "עובדה"- בואכה אילת. מאיר, כמח"ט גולני בקרב המר של תל מוטילה, וראש אג"מ, המתכנן העיקרי והמפקד בפועל מה"בור" של אג"מ מבצעים על "מבצע קדש", פצוע הצניחה- שאת כאבה נשא עמו כל חייו. והסטודנט בקולומביה".
"ואז, תפנית. מאיר, המנוסה הבכיר, הבשל והסמכותי ביותר בין אלופי המטכ"ל מתמנה לראש אמ"ן, וזמן קצר לאחר מכן במקביל, מבלי לפשוט מדים, תוך כדי משבר הטילים המצריים וכמינוי אחרון של בן-גוריון, מתמנה מאיר גם לראש המוסד. הרמוניה כזאת בין אמ"ן למוסד לא הייתה מעולם, ולא תיתכן עוד. הייתי אז סגן משנה, מפקד צוות צעיר בסיירת מטכ"ל. שם, אז, פגשתי בו לראשונה. אין מילים לתאר את השפעת מינויו של מאיר לר' אמ"ן. כמו זרם חשמלי עבר בחיל כולו. חיל שהיה קצת איטי וכבד, שראה עצמו עד אז בעיקר כחיל של הערכות, דיונים איסוף גלוי, קשרי חוץ ומעט טכנולוגיה".
ברק הוסיף והתייחס לקשר בין אנשי הביצוע, בהם הוא עצמו, לבין עמית: "אישיותו המגנטית, סמכותו ומשקלו בתוך המטכ"ל, מעורבותו החזקה בכל פרט מבצעי, ומעל לכל, מגע הקסם של מנהיגות - מאתגרת, תובענית, מציבה יעדים גבוהים, נותנת לנו, המבצעים, תחושת גיבוי מוחלט. גם במקום שבו ההעזה, שלנו ושלו, עלולה לעיתים להוביל לכישלון. אמון בנו, ולקיחת אחריות שלו. נכונות להחלטות קשות בתנאי אי וודאות".
על תרומתו לביצור המודיעין הישראלי אמר שר הביטחון: "אין שני למאיר עמית בתרומה להפיכת חיל המודיעין למכשיר מבצעי חד, ייחודי ופורץ דרך ולבית היוצר להבקעות טכנולוגיות בשרות ההתרעה, דרך בניית קבוצות איכות אנושיות, שהשפעתן ניכרת גם היום, שנות דור לאחר מכן, ברחבי החברה כולה ובמערך ההיי-טק הישראלי ובמיצובו בעולם. בהבחנתו החדה כתער, לעיתים אכזרית – בין עיקר לטפל, בחוסר סבלנותו לברברת ולחיפושי כבוד. בהבנתו, שלא המדרש עיקר, אלא המעשה. בדבקותו במשימה, ובנכונותו לקבל פעם אחר פעם באומץ החלטות קשות ומסוכנות ולעמוד עליהן, ואיתן, כל עוד לא השתנו מיסודן הנסיבות. בכל אלה קבע מאיר את היעדים, ההישגים, הנורמות הפנימיות והתפיסה העצמית, המבצעית, המשרתת, של קהיליית המודיעין הישראלית לשנות דור קדימה".
"ההישגים", אמר ברק, "לא אחרו לבוא- חלקם הגדול לא ניתן לפרטם גם היום, חלקם נודעו מאז לציבור, ובהם הבאת מטוס המיג 21. מהעמקת קשרי המוסד – מכורדיסטן ומרוקו ועד ארה"ב. לא מקרה הוא שבשיאה של "תקופת ההמתנה" טרם פתיחת מלחמת ששת הימים היה זה מאיר עמית, האיש שנשלח בעקבות אבא אבן, שוב לוושינגטון, כדי להבטיח ולוודא קיום התשתית המדינית למערכה העומדת לפרוץ".
ועל ימיו של מאיר עמית באזרחות אמר שר הביטחון: "באזרחות עם שחרורו פנה מאיר כעניין המובן מאליו, אל הובלת התחום הכלכלי, הרגל האחרת של ביטחון אמיתי, והתייצב בראש "כור תעשיות" שהיה אז הקונצרן הכלכלי הגדול במדינה. עם אורה הנצחית לצידו, אני זוכר אותו בתנופת התעשייה במטה כור, כאילו הוא עדיין באמ"ן או במוסד".
"מאיר לא אהב את הפוליטיקה, ורבים מהפוליטיקאים נראו לו "מרחפים", (Surfing בלשונו) או מניפולטיביים ומרוכזים בעצמם. משהו בטמפרמנט העשייה שלו ובאתוס השרות ואחדות המטרה שהביא איתו מכל מסלול חייו עמד בדיסוננס חריף לפרקסיס הפוליטי. מאיר התפטר מתפקידו כשר ברגע שהבחין בפעולה של הממשלה או ראש הממשלה, שלא התאימה למה שלדעתו לקחו על עצמם מול הבוחר. כזה היה האיש, וזו הייתה, בלי חשבון פוליטי, האמת הפנימית שלו".