שופט בית משפט המחוזי בחיפה, משה גלעד, הרשיע הבוקר (שלישי) עתה את נוי קלדרון בן 20 חייל בחיל האויר ותושב חיפה, בהריגת המנוחה לידור זאב ז"ל בתאונת דרכים שארעה ברחוב פיק"א בחיפה.
בנוסף הורשע בנהיגה בשכרות -אלכוהול, נהיגה בשכרות סמים (בשל הימצאות תוצרי חילוף חומרים של סם החשיש בגופו), סטייה מנתיב נסיעה, מהירות בלתי סבירה, חציית צומת ברמזור אדום, גרימת חבלה של ממש. הנאשם זוכה מעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, שכן לא הוכח כי חומצת החשיש שנמצאה בדמו השפיעה על נהיגתו.
על פי כתב האישום בשעות הבוקר המוקדמות של ה-11/01/08, נהג החייל ברכבו ברחוב פיק"א בירידה מכיוון מרכז חורב בחיפה לכיוון הצומת המרומזר במפגש הרחובות השקמה - פיק"א ,כשבגופו סמים מסוג קנביס ואלכוהול. לידו ישבה מאי זיו חברתו לשעבר ומאחור ישבה חברתה, לידור זאב ז"ל , נערה כבת 15 וחצי שנים במותה. לפתע, סטה רכבו של הנאשם שמאלה, עלה על אי התנועה שבין נתיבי הנסיעה, התנגש בעמוד רמזור, עבר לנתיב הנגדי ונעצר רק לאחר שפגע בחומת אבן, אדמה וצמחיה. בתום התאונה הסתבר כי הנוסעת מאי נחבלה חבלות של ממש ונגרמו לה חבלות ראש, צוואר ושבר בבסיס הגולגולת ועל האדמה היתה מוטלת, ללא רוח חיים, המנוחה לידור זאב ז"ל , שהועפה מהרכב במהלך התאונה ומותה נגרם באופן מיידי מפגיעתה בחומת האבנים. כן נפצע הנאשם עצמו ונגרם נזק לעמוד הרמזור.
הגנת הנאשם נסמכה בעיקרה על הטענה כי בהיותו נוסע בנתיב השמאלי, רכב אחר, יונדאי גץ כסוף, פגע ברכבו וכתוצאה מכך נגרמה התאונה. עוד טען, כי אמנם שתה אלכוהול באותו ערב אך לא בכמות מעל למותר בחוק ולא ברמה שנטענה בכתב האישום, מהירות נסיעתו היתה סבירה, כ-60 – 70 קמ"ש והוא מעולם לא עבר ברמזור אדום. הנאשם כפר בכך שהדם אשר בו נמצאו כמויות האלכוהול והסמים הנטענות בכתב האישום הוא דמו ולחילופין טען, שאם זה דמו, הבדיקות אינן תקינות, לא בוצעו לפי הנהלים והדם זוהם. לעניין הסמים הכחיש הנאשם כל שימוש בסם, אי פעם, ומכל מקום כפר הנאשם בטענה שנהג תחת השפעת סמים או אלכוהול בעת התאונה.
השופט גלעד קבע על סמך חומר הראיות כי הנאשם החל את נסיעתו לכיוון הירידה ברחוב פיק"א, חצה רמזור ירוק במפגש הרחובות פיק"א – הנטקה, כשהוא מגביר מהירות ונוהג במהירות העולה על המותר (של 92.58 קמ"ש), שהיתה בלתי סבירה לתנאי הדרך, וכשמאי צועקת לו להאט או לעצור. משהתקרב לרמזור אשר בצומת פיק"א – הראל שדלק באדום, שאל את הנוסעת מאי "עוברים או לא עוברים" או "עוברים באדום" וחצה את הצומת באור אדום ברמזור. מיד אחר כך, בהיותו במרחק של 55 מטרים מצומת פיק"א – הראל, בנתיב הימני, איבד הנאשם שליטה ברכבו סטה שמאלה, עלה על אי התנועה הבנוי בין הנתיבים, התנגש בעמוד הרמזור המוצב בצומת הרחובות פיק"א – השקמה והמשיך לעבר הנתיב הנגדי עד שנעצר בחומת אבן, עפר ושיחים כשחזית רכבו מופנית באופן אלכסוני כלפי העלייה בכביש פיק"א.
כתוצאה מהפגיעה בעמוד הרמזור הושלכה המנוחה ממקומה במושב האחורי של הפיאט דרך החלון הימני האחורי לעבר המדרכה וחומת האבנים אשר בנתיב הנגדי לכיוון נסיעת הנאשם וכתוצאה מפגיעתה שם נהרגה. גם הנוסעת מאי נחבלה כתוצאה מן התאונה. הנאשם נהג ברכב בעת נסיעתו לפני התאונה וכן בעת התאונה, כשהוא נתון להשפעת אלכוהול שריכוזו בדמו היה מעל ל"מידה הקבועה" המותרת בחוק דהיינו, כשבדמו בעת התאונה לפחות mg% 77 של אלכוהול, במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך, תוך מעבר מודע בצומת פיק"א – הראל, כשהרמזור דולק באדום, תוך התעלמות מתנאי הדרך הכוללים נסיעה בירידה ותוך חריגה מהמהירות המותרת במקום התאונה שהיתה 60 קמ"ש. הנאשם הכיר את נתיב הנסיעה בו ארעה התאונה ותנאי הדרך היטב הואיל ונסע בדרך זאת פעמים רבות.
השופט ציין כי עדותה של מאי הותירה בו רושם מהימן ביותר וכי עדותה מקעקעת את גרסת הנאשם באשר לנסיעתו בנתיב השמאלי, באשר למהירות נסיעתו, באשר לחציית רמזור אדום, באשר לנתיב נסיעתו וכן, באשר לטענתו בדבר פגיעת רכב אחר ברכבו.
עדות הנאשם הותירה בשופט גלעד רושם בלתי אמין, הוא קבע שגרסתו לא היתה עקבית והיא אינה משתלבת עם הממצאים בשטח, עם ממצאי המעבדה הטוקסיקולוגית, עם גרסת מומחי התביעה ובפרט אינה משתלבת עם עדותה של מאי אשר כאמור, נתן בה אמון מלא.
בין היתר ציין השופט כי הנאשם שיקר באשר לשימוש בסמים כשטען שמעולם לא השתמש בסמים אף שעל פי בדיקת המעבדה נמצאה בגופו חומצת חשיש, דבר שמעיד על שימוש בסמים. שקר זה מהווה התנהגות מפלילה ומלמד על ניסיון הנאשם "להרחיק" עצמו מן האשמה. למעשה הנאשם כלל לא היה בטוח שרכב אחר, יונדאי גץ כסופה, או אחר, פגע בו והסיטו ממסלולו כפי שטען, אלא, שיער זאת .
השופט ציין כי הצטברות הנתונים המצביעים על נהיגתו הפרועה של הנאשם תוך מודעות לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית, לכל הפחות תוך שנטל סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית אותה קיווה למנעה והשפעת האלכוהול - נהג הנאשם וגרם לתאונה כשמצבו הנפשי היה מודעות בדרגה של "פזיזות" מסוג "קלות דעת" ולא רשלנות. לפיכך הורשע בהריגת המנוחה (ולא בגרימת מותה- עבירה שחומרתה פחותה).