שיתוף פעולה בין מתיישבים לחיילים בצומת תפוח הביא להרשעתם של שוטרים שפעלו באלימות. ביולי 2005 עמד הנער יעקב ח. בן ה-15 בטרמפיאדה בצומת תפוח, כאשר לפתע עצרה במקום ניידת משטרה, והשוטרים שיצאו ממנה דרשו לראות את תעודת הזהות שלו. בשל גילו הצעיר, שהיה ניכר גם ממראהו, לא יכל יעקב להציג תעודת זהות, והציע לשוטרים שיבדקו את פרטיו במסוף, אך הם סרבו והחליטו לעצור אותו. השניים גררו את הנער אל הניידת, השכיבו אותו כשרגליו מחוץ לג'יפ, כבלוהו באזיקים והחלו מכים אותו בסטירות, בעיטות ואגרופים בראשו ובפניו.
למעצר האלים היו עדים מעמדת השמירה הסמוכה 2 חיילים, וכן חייל נוסף שהמתין בצומת להסעה. החיילים ירדו מעמדת השמירה, וניסו להפסיק את השוטרים ממעשיהם האלימים, ולקבל את פרטיהם, אך השוטרים סרבו למסור פרטים, דחפו את הנער לתוך הניידת ונסעו לתחנת המשטרה. אזרחים שנכחו במקום רשמו את פרטיהם של החיילים ואת הסכמתם להעיד, ומיהרו להתקשר למוקד החרום של ארגון זכויות האדם ביש"ע.
תלונה שהוגשה באופן בהול למח"ש, והתערבותו של עו"ד מטעם הארגון, הביאו לשחרורו של הנער ממעצר, לאחר שהסתבר שהעבירה היחידה המיוחסת לו היא אי-הזדהות בפני השוטרים. בהמשך, החליטה מח"ש על העמדת השוטרים: אורי הובר, ושמואל בן חמו, לדין משמעתי, ולאחרונה הרשיע אותם בית הדין המשמעתי בעבירה של שימוש בכח שלא כדין, וגזר עליהם נזיפה חמורה וקנס של 1,200 ₪.
בית הדין המשמעתי נתן אמון בעדויות החיילים וציין כי "מדובר בעדים אשר אין להם כל קשר עם המתלונן, וניתן היה להתרשם כי נרעשו מאופן התנהגות השוטרים במקרה זה".
בית הדין קבע כי "אמנם קמו לנאשמים סמכויות עיכוב ומעצר, אליהן מתלווה סמכות השימוש בכוח, אך מן הראוי היה בנסיבות המיוחדות של מקרה זה שלא לעשות כלל שימוש בסמכות זו, כל עוד לא מיצו בשטח את הניסיון לברר את פרטי המתלונן...המדובר בקטין בן 15, שבין כך ובין כך ניתן היה לראות שאין המדובר בבוגר של ממש".
במקביל נתבעים 2 השוטרים גם בתביעות נזיקין, באמצעות עו"ד יעקב מנקין הפועל מטעם ארגון זכויות האדם ביש"ע, זאת לאחר שמומחה מטעם בית המשפט קבע כי בעקבות הארוע הטראומטי נגרמה לנער הצעיר נכות נפשית.