יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, יתייחס היום (שישי) לראשונה בנאום בפורום למשפט וחברה לפולמוס "חוק מופז" ומרד האופוזיציה;
ריבלין צפוי לומר "יתכן שמצעד המורשעים והנאשמים בשחיתות שלטונית בשנים האחרונות הפכו את הדבר לתופעה, שלא מאפשרת להותיר את המודל הקיים של היועמ"ש על כנו. לכן, יתכן בהחלט שיש לבחון מחדש את המודל הקיים, ברוח ההצעה המתונה של "קדימה" - לפצל חלקית את תפקיד התובע, ולמנות תובע מיוחד לטיפול בנבחרי ציבור ובשחיתות שלטונית."
עוד מתייחס יו"ר הכנסת לראשונה לפולמוס 'חוקי המשילות' ו'חוק מופז', שלדעתו נבע משיקולים פוליטיים בלבד, עמדות הצדדים בו היו ידועות בו והיו עשויות להתהפך בנסיבות אחרות. לדעתו, הפתרון האמיתי ליציבות ולכללי משחק פרלמנטריים ברורים הוא כינון חוקה.
ריבלין תוקף את התופעה אותה הוא מכנה "מחלת המשפטיזציה", שהיא שאיפשרה לדעתו את הידרדרות הדיון הציבורי-עקרוני לציניות מעין זו. לדבריו נוצרה "דת חדשה, שניכסה לעצמה את כל החכמה, אמות המידה, שיקול הדעת והשכל הישר - והפקידה אותם בידי כוהניה, היועצים והממסדים המשפטיים. פעם, הם חיוו דעתם רק בשאלה מה חוקי ומה אינו חוקי. כי לא הכול היה שפיט, לא הכול תועל לשאלות משפטיות, ובני אדם מן השורה, ואפילו פוליטיקאים, הפעילו גם הם כלים כגון שכל ישר, היגיון, סבירות והגינות. אבל המצב ה'דמוקרטי מדי' בא אל קצו".
הוא סבור, כי הסכנה היא ש"אדם מן השורה כבר איננו רואה את עצמו כפוף לנורמה כלשהי אם איננה הנורמה המשפטית הצרה. מאחר שהנורמה המשפטית נקבעת על ידי הממסד המשפטי וכוהניו, הרי שהאדם הפשוט עצמו פטור מכל נורמה אחרת, שלא נקבעה על ידי אותם כוהנים. נמצא, כי כל מה שאיננו בתחום האיסור המובהק, המשפטי ובר האכיפה - נחשב כמותר לכתחילה, ככשר מעיקרא, אף אם צחנתו נודפת למרחוק. אמור מעתה: אם אין בנמצא איסור משפטי בר אכיפה, הרי שהכול מותר, ולעזאזל עם הנהוג, המקובל, הסביר וההגון."