שר החינוך גדעון סער נאם הערב (מוצאי שבת) בעצרת לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין. בתחילת דבריו הזכיר סער את הכפשתו של ציבור שלם לאחר הרצח, "מחנה גדול ורב, כואב וזועם על הרצח, הודר ונדחק החוצה מאוהל האבל זמן רב מדי. אנשים שלא הסכימו עם דרכו הפוליטית של רבין בשנותיו האחרונות, אבל העריכו וגם אהבו אותו מאוד ובודאי שהתמלאו פלצות מהרצח. אצבע מאשימה הופנתה כלפי מחנה פוליטי שלם ומנהיגיו – ציבור גדול, נאמן, דמוקרטי, פטריוטי. זה היה שגוי, בלתי מוצדק וחסר-תוחלת. ארבע עשרה שנים חלפו והגיעה העת להושיט יד איש אל אחיו, כי זהו אבל של העם כולו והרצח פגע בערכים המשותפים לעם כולו. כי יצחק רבין היה אדם שהביוגרפיה המפוארת והמגוונת שלו יכולה לכנס תחת כנפיה את כל הרבדים בחברה הישראלית. כי מגיע למנהיג הזה שהעם כולו, על כל גווניו, יתאבל עליו", אמר סער.
"באוהל הגדול הזה יש מקום לכולם, למעט שוליים קיצוניים של החברה הישראלית. הגיע הזמן להרחיב את יריעות האוהל ולהזמין את כולם לעשות את מה שכולנו עשינו בלילה הנורא ההוא- להתאבל ביחד, לזכור ביחד, להישבע ביחד שנחזיר את ישראל לעצמה ולערכיה", אמר סער.
"השאלות היו ונותרו כבדות ומורכבות: איך נגיע לשלום? איך נבטיח את עתיד ישראל? אלה מטרות המשותפות לכולנו. יש ויכוח על הדרך להשיגן. ויכוח שנוגע בדברים הכי יקרים לנו וברבדים הכי עמוקים של קיומנו. כולנו רוצים להבטיח את עתיד ילדינו ולשמור על מדינת ישראל ועל בטחונה מפני אויבים רבים שחותרים עדיין להשמידה. ויכוח שנוגע לחבלי ארץ-ישראל שהם ערש לידתו וכור מחצבתו של העם היהודי. ויכוח- איך להגיע לשלום? ההגעה לשלום אינה תלויה רק בנו וברצוננו. ממשלת ישראל רוצה היום לחדש את התהליך המדיני. אם תהיה שעת-רצון בקרב שכנינו – הם יגלו מולם ממשלה ישראלית שרוצה ומוכנה להתקדם לשלום".
"אמת, הויכוח הזה קשה. רבים בטוחים שהצדק המוחלט איתם. שיריבם הפוליטי שוגה ודרכו מסוכנת. נכון, בויכוח נוקב קשה, אולי בלתי אפשרי, להשתמש רק במלים מתקתקות ופייסניות", אמר שר החינוך.
"יש שני דברים שאי אפשר לקבל ושצריך להיאבק נגדם. האחד – הדה-לגיטימציה של הדעה האחרת ושלילת תום הלב של בעל הדעה המנוגדת. נקודת המוצא חייבת להיות שכולם רוצים בטובת המדינה, כולם חיים באמונתם לגבי עתיד ישראל. מי שמטיח בחברו, למשל, את המלה "בוגד" מנסה להכתים את תום הלב והמניע שלו ומבקש לעשות דה-לגיטימציה לדעה שונה באמצעות השחרת היריב.
הדבר השני שלא נקבל הוא העמדת דעה פוליטית או אידיאולוגית מעל החוק ומעל הדמוקרטיה. חובה לומר בקול צלול: אין אידיאולוגיה שעומדת מעל לחוק ומותר בשמה להפר חוק או לפגוע בדמוקרטיה! הרוב יכול לשגות. אבל אין דרך אחרת בחברה לקבל החלטות וצריך לחנך לכך. החוק הוא חישוק שמחזיק את החברה ביחד. הוא אינו בגדר המלצה.
אין דעה שבשמה מותר להרים יד. עבריינות אידיאולוגית היא המסוכנת מכולן משום שהיא מסכנת את עצם הדמוקרטיה וחותרת תחת אושיות החברה. וחייבים לשים דגש על המאבק באלימות. אנו חיים בחברה רווית אלימות, אבל לא נכנע לאלימות! נגלה אפס סובלנות לאלימות בכל מעגלי החיים", אמר שר החינוך.
סער הוסיף : לא ויתרנו ולא נוותר על חלומנו שישראל תהיה חברת מופת, "אור לגויים". כן, התרחקנו מכך. אבל על כך חלמו הרצל, ז'בוטינסקי ובן-גוריון. כך חלמו גם יחד זרמים שהיו מרוחקים זה מזה: הציונות הרוויזיוניסטית, הציונות הסוציאליסטית, והציונות הדתית. זאת המשימה שלנו ואנחנו יכולים לעשות זאת.