הפרשה שזכתה לכינוי "האם המתעללת" נדמה שכבר אינה גוררת כותרות ענק, ומי שמתרשם רק על פי כותרות העיתונים עשוי להאמין שהפרשה נשכחה או לפחות ירדה מסדר היום גם ברחוב החרדי, אך האמת אחרת לחלוטין.
בימים אלה מתכוונים גורמים בעדה החרדית להשיב מלחמה בשם האם המואשמת בהרעבת בנה ובשם עשרות ואולי אף יותר אזרחים שלטענתם היו קורבן להתנהלותו של בית החולים הדסה עין כרם. את מאבקם שוקלים הגורמים המדוברים להעביר לזירה בינלאומית, בית הדין הבינלאומי בהאג.
לקראת בחינת אפשרות זו של הגשת תלונה נגד בית החולים מרכז בימים אלה גוף חרדי בשם 'האגודה לבלימת התנכלויות לציבור החרדי בשירותי הרווחה והרפואה' עדויות של מאות אזרחים, שלטענתם כבר הגיעו אליהם, ובהם טענות על מה שמוגדר שם כחשד לניסויים רפואיים שנעשו לכאורה בחולים בין כותלי בית החולים במרוצת השנים.
דוברת בית החולים 'הדסה עין כרם' אומרת שאינה מכירה את סיפור התביעה ואין מקום לתגובת בית החולים. לעומת זאת לדבריה הציבור החרדי ממשיך לפקוד את שערי בית החולים כבימים עברו.
"לא מכירים את הסיפור על כוונת התביעה. בנתיים חרדים מגיעים לבית החולים כרגיל" (דוברת בית החולים הדסה עין כרם)
כאן המקום להוסיף ולציין כי האגודה החרדית המדוברת מלווה את משפחת האם המואשמת בהרעבה, ומפרסמת בפורומים שונים בציבור החרדי ואף מעבר לו את גרסתה לטענות נגדה. בבסיס הטענות קובעים שם שבהיות הדסה עין כרם בית חולים אוניברסיטאי ביצעו רופאים בילדה של האישה המואשמת בהרעבה ניסויים, מאחר ולקה במחלה נדירה, וכשכשלו העבירו בדרכים שונות את האחריות למצבו לאם עצמה.
בחוברת שהפיצו בשבועות האחרונים אנשי הארגון הם מגוללים את טענות האם ומצרפים להן מסמכים רפואיים שונים שלטענת יש בהם כדי להוכיח שאכן מדובר באם מסורה שכל חטאה הוא האמון שהעניקה למערכת הרפואה בכלל ולבית החולים 'הדסה עין כרם' בפרט. בנוסף מצרפים אנשי הארגון לחוברת עדויות שלכאורה הגיעו אליהם וגם מהם עולה לדבריהם תמונה מטרידה מאוד באשר להתנהלות בית החולים.
חוברת זו הנראית מושקעת מאוד, מודפסת על נייר כרומו וכוללת צילומים מאירועי המאבק החרדי למען האם ומעוצבת בליווי איורים רבים, הופצה באלפי בתים חרדיים בירושלים ומחוצה לה, על מנת להציג את עמדת משפחת האם. את החוברת חותמים אנשי ה'אגודה' בהזמנה של הציבור היודע על אירועים דומים לדווח להם כדי לצרף כל עדות ל-467 עדויות שכבר הגיעו אליהם בדבר התנהלותו של בית החולים. לדבריהם הם כבר פנו לעורך דין בחו"ל וזה מרכז את החומר ובוחן אפשרות להגישו לבית הדין הבינלאומי בהאג. אנשי 'האגודה' מוסיפים ומדווחים כי "נמצאים באגודה עדויות מסמרות שיער מרופאים ואנשי צוות שעל פי הנחיית עורך הדין נמנעים אנו מלפרסמם בשלב זה".
באשר לפרשת 'האם המרעיבה', הפרשה שהובילה את 'האגודה' לריכוז החומר נגד בית החולים מציגה כאמור החוברת את השתלשלות האירועים מזווית הראיה של האם.
לטענתם הילד חלה ב'מונוקלאוזיס', מחלה נדירה הקשה לריפוי ומתוך כך הפך הילד "לאלמנט מעניין כל כך עבור הרופאים", כלשונם. החוברת מתארת את סדרת הטיפולים שאותם עבר הילד, אך לדברי מנסחי החוברת "במשך כל הזמן הזה לא חל כל שיפור או הקלה במצב הילד. אדרבה. קרובי משפחתו מעידים כולם פה אחד כי ברוב הפעמים חזר הילד מבית החולים במצב פחות טוב מכפי שהיה קודם לפני אישפוזו". בהמשך הדברים מתואר מעברו של הילד לטיפול מהדסה הר הצופים להדסה עין כרם, שם אושפז הילד לחצי שנה כאשר האם אינה משה ממיטת האשפוז אלא לשעות הלילה כאשר מתנדבות מחליפות אותה. זאת לטענתם למרות שהתבקשה על ידי אנשי הצוות לנטוש את מיטת הבן כדי לפוש מעט.
לטענת מנסחי החוברת בפני המשפחה החליפו אנשי בית החולים את הערכותיהם באשר למחלה בה לקה הבן עד שנאמר לה בשלב מאוחר שלקה בסרטן. לטענתם כחלק מהגזירות שהוטלו על המשפחה הייתה גם הדרישה שלא להאכיל אותו "הגזירה יצאה שאין לתת לילד שום אוכל בשום פנים ואופן. אפילו לא טיפת מים. הילד הוזן אך ורק על ידי הצינורית המחוברת לגופו. זאת למרות שהקיא את תוכנה שוב ושוב. בכיותיו ותחינותיו לאמו שתתן לו משהו לא הועילו לשכנע את הרופאים להרשות זאת. הם טענו בתקיפות שאסור לו וזה מסוכן עבורו". להערכתם מטרת ההרעבה הייתה ניקיון קיבתו של הילד כדי לאפשר ניסיונות רפואיים בו.
עוד טוענים ב'אגודה' כי כאשר שבה האם ודרשה תשובות לשאלותיה אודות הטיפול המזוגזג לבנה (טיפול כימותרפי כאשר קיים ספק לגבי מחלתו של הילד ועוד) נאמר לה על ידי אחת הרופאות "אם תמשיכי לשאול שאלות, את לא תראי את הילד שלך שלוש שנים".
ממשיכים המספרים בהצגת טענותיהם ולפיהן נועצה האם במומחה רפואי, תיארה בפניו את מצבו המידרדר של הילד למרות הטיפולים הבלתי נגמרים של הצוות, ומומחה זה הציע להעביר את הטיפול ל'תל השומר', אך הצוות הרפואי שכנע אותה שטיפול במקום רחוק מירושלים יקשה עליה מאוד, והיא החליטה להשאיר את הילד ב'עין כרם'.
לטענתם בקשה זו היוותה רגע השינוי ביחס הרופאים ש"החליטו להשתמש נגדה בטריק פשוט, הם יעלילו על האמא שהיא חולת נפש המזיקה לבן שלה". בשלב זה, נאמר בחוברת המדוברת נדרשה האם שלא להרים את הילד גם אם יבקש זאת כדי שלא לפגוע בו רפואית "מספר שבועות היה עליה לעמוד ולראות את בנה מתחנן אליה שתחזיק אותו כפי שהורגל עד אז, התינוק בוכה ומושיט לה ידיים, אך האם עומדת מולו חסרת אונים, מושיטה לו את ידה אך לא מרימה אותו כי הרופאים אמרו לה שזה מסוכן עבורו".
על פי האמור רגעים אלה תועדו והפכו מאוחר יותר לחלק מהעדויות נגדה כמי שאינה מתמסרת לבקשת הילד. עוד טוענים שם שגם צינורות ההזנה שנותקו נותקו על ידי גורם זר וכאשר ביקשה האם מהצוות לחברו חזרה נתקלה לתדהמתה לגישה עוינת ולהטחת האשמות כאילו היא זו שביצעה את המעשה. לדבריהם "עדים שנכחו בחדר הילד ראו כיצד צינור ההזנה יוצא גם כאשר האמא לא הייתה כלל בחדר.
לדבריהם כל אלה, ופרטים נוספים המתוארים באריכות בחוברת, נועדו לייצר מצג שווא שיוכיח את אי שפיותה של האם, וכדי לעגן זאת בקביעה רפואית הולבשה עליה תסמונת מינכאוזן בידי שליח שבעולם האקדמי קיימות תהיות אם בכלל היא קיימת. זאת לבד מתוצאותיה של בדיקה שביצע מומחה וקבע שהאם אינה לוקה בתסמונת, קביעה ששב ממנה מאוחר יותר, יתכן שבעקבות לחצים כאלה ואחרים.
לפרשה זו מוסיפים מנסחי החוברת רשימת שאלות כלפי העמדה המוצגת בידי הממסד הרפואי בישראל. בין השאר תוהים אנשי 'האגודה' בחוברת: אם בית החולים טוען שהאם הרעיבה את בנה שנתיים, כיצד זה חלפה תקופה ארוכה כל כך מבלי שמישהו במערכת מונע זאת? מדוע מוטלת האשמה לירידתו במשקל של הילד על האם בעוד מסמך סיכום מחלה מגלה שניתנה הנחייה לפני כשנה וחצי ל"הפסקת כלכלה מוחלטת דרך הפה כיוון שכל ניסיון כזה גורם מיד להקאות ואי שקט"? כיצד תיתכן הטענה ולפיה האם ניתקה שוב ושוב את הזונדה למשך ימים שלמים ואיש בצוות הרפואי לא הבחין בכך? מדוע נעצרה האם כשהיא כבולה בידיה וברגליה בפתח לשכת הרווחה רק בהסתמך על חוות דעת פסיכולוגית? מדוע הועברה למעצר ולא למרכז רפואי המטפל בתסמונות כדוגמת זו בה לטענת המערכת היא לוקה? כיצד מתיישבות הדעות הסותרות שהשמיעו רופאים בעניים הטיפול הכימותרפי שניתן או לא ניתן? אם לא קיבל הילד טיפול כימותרפי מדוע נשר שער ראשו, הרי רעב אינו מביאה לנשירה שכזו? ואם ניתן טיפול כימותרפי כיצד זה ניתן טיפול כזה מבלי שהייתה וודאות שהוא אכן לוקה בסרטן? מדוע עדיין לא ניתן אישור לפרסום הקלטת בה נראית האם כשהיא מתעללת בבנה? מדוע נמצא בית החולים כחלק בלתי נפרד מהתובעים ואינם מסתפקים במעמד מוסרי עדות בלבד?
כאמור, פרשה זו של האם החשודה בהרעבה מהווה העילה לאיסוף תלונות נוספות באגודה, אלה מועברות לעורך דין בחו"ל וזה יבחן אפשרות לתלונה בבית הדין בהאג. כאמור לעיל ב'הדסה' לא ידוע על כוונה זו ולפי שעה לא מצאו לנכון להגיב לדברים.