בראיון ראשון לתקשורת מתייחס הרב יצחק שפירא, ראש ישיבת 'עוד יוסף חי', למהומת הפרסומים סביב ספרו 'תורת מלך', הספר שהוביל למחאה רבה בציבור לאחר שנקבע בכותרות ענק בתקשורת כי הוא מבאר כיצד ומתי מותר להרוג גויים.
על הספר אומר הרב שפירא כי "הספר בעיקר הלכתי ומי שמסכים עליו הן ארבע דמויות חשובות מאוד – מו"ר הרב יצחק גינצבורג, הרב נחמיה גולדברג, הרב דוב ליאור והרב יעקב יוסף, ואני חושב שכל מי שמנסה לראות בספר בעיה כלשהי פוגע בכבוד התורה במיוחד כשרבנים גדולים כאלה מגבים את כל מה שכתוב שם, ולא רק זאת אלא שהם שמחים להיות שותפים בהבהרה של עמדת התורה, כל אחד משיקוליו הוא. הם לא דומים אחד לשני במניע למתן ההסכמה, אבל בגדול הם מסכימים שהוא משקף את מה שהתורה חושבת. אני חושב שארבע הדמויות האלה נותנות תמונה רחבה של הציבור. ציבורית יש משקל חשוב לרב יעקב יוסף בש"ס, לרב ליאור באיחוד הלאומי, ולרב גולדברג ולרב גינזבורג בציבור של אגודת ישראל. זה מעיד על חשיבות הדברים שהתבררו".
הרב שפירא, כך מסתבר מדבריו, אינו מודע למהומה התקשורתית שליוותה את פרסום ספרו ולביקורת שהשמיעו בתגובה לפרסום רבנים בציונות הדתית. "אומר את האמת, אין לי מושג במה מדובר. אני לא מחובר לא לאינטרנט, לא לרדיו ולא לעיתונים, אפילו לא בשבע", הוא אומר. "קשה לי מאוד להגיב. אני לא מצוי בשיח העיתונאי".
עם זאת הוא מספר על אישיות רבנית ששוחחה עמו לאחר פרסום הספר וטענה שעד לפרסום זה ההנחה הייתה שהמקורות לדיני מלחמה מועטים וספורים וניתן למוצאם רק בדברי המהר"ל והנצי"ב, אך משהובאו הדברים בספר התברר שפני הדברים שונים לחלוטין וקיים מצע רחב של חומר הלכתי תורני הגותי העוסק בסוגיה זו, ואין מדובר בנושא שכל אחד יכול "להוציא סברות מהבטן", שכן מדובר בחומר הנטוע עמוק בשורשי ההלכה.
הרב שפירא תוקף את היחס העיתונאי לספרו וקובע כי מלכתחילה ענייני הלכה אינם מיועדים לתקשורת. "עצם ההתעסקות בעניינים האלה בתקשורת היא מוגזמת. זה עניין שצריך לדקדק בו בצורה מפורטת כשכל מקרה לגופו. זה לא עניין שהתקשורת צריכה לטפל בו, אבל התקשורת נהנית מהיכולת לעשות רעש מכל דבר ועניין. בני תורה לא אמורים לקרוא תקשורת חילונית וגם תקשורת דתית למעט מאוד, ורק לשבת וללמוד תורה ומתוך לימוד התורה להנהיג הנהגות כמו שצריך".
גם באשר לעיתוי הוצאת הספר לא סבור הרב שפירא שמדובר בטעות. לטעמו התקשורת היא שעשתה שימוש לקוי בעיתוי. "נכון היה שהתקשורת לא תפרסם את הוצאת הספר, בטח לא בפן שהיא החליטה לפרסם. מי שצריך לפנות אליו בטענות זה לא אנשי התקשורת, כולל אנשים המכנים את עצמם דתיים ואוהבי ההתיישבות שעושים הרבה רע ונזק להתיישבות רק כדי לקדם את המעמד העיתונאי שלהם".
ובאשר לפניות ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה של הפרשה, אומר הרב שפירא כי את הדברים כתב בתמימות מבלי לדעת לאן פני הדברים. "זה שעיתונאי החליט שבא לו להכניס ראש ישיבה למערבולת, הוא צריך לחשוב בפעם הבאה מה הוא עושה. הוא חשב על זה כנראה, הוא נהנה מזה. זו כנראה דרכם. אני מקווה שגם אנשי התקשורת יעשו תשובה, וממילא לא יעשו שטויות. דברי התורה הללו יקרים מפז שעוררו סוגיות חשובות. כך אומרות גם התגובות שאני מקבל מתלמידי חכמים חשובים, ולכן כל הליך משפטי שיקרה כתוצאה ממנו לא מפחיד אותי והוא גם שווה לי, כי הספר הוא חשוב והקב"ה מזמן לכל אחד את מה שצריך להיות".
הרב שפירא מספר שביום הוצאת הספר הציע לשותפו להוצאה לבחון את האמור בחוק הישראלי בסוגיות אלו בהן דן הספר. הם קראו את לשון החוק המתייחס לאופן בו אמור ישראלי לנהוג כאשר הוא מאוים על חייו, והוברר שאכן יכול אדם להרוג את מי שמסכן את חייו ומאיים עליהם, למעט מקרה אחד והוא המקרה בו קיים מצב של מלחמה מול אויבים "אז יש תפיסה חדשה בעולם המשפט, משהו הפוך מכל היגיון, שליהודים אסור לפגוע בחפים מפשע של עם האויב. שזה הפוך מההיגיון המשפטי שקיים במשפט הפלילי".
את החוק הזה מגדיר הרב שפירא כ"אבסורד הגדול ביותר שיש, ומלמד דרשני על מעמד החוק והמשפט במדינה".
פרט נוסף הוא מציין – המוציא לאור ספר אינו יכול לדעת מה מותר ומה אסור לו להוציא לאור, שכן אין צנזור הבודק ספרים טרם צאתם לאור, אלא "הוא מאוים באופן כללי ואח"כ צריך לשבור את הראש". לדבריו ראוי שהמדינה תקים צנזור שיבחן הוצאות לאור ובאופן גלוי תקבע מה מותר ומה אסור לפרסם.