המדינה נתפסת כמקור גאווה רב יותר לאזרחיה בהיבט הביטחוני (53% סבורים כי ישראל היא במידה רבה ובמידה רבה מאד מדינה שתמיד תגן עליהם ועל משפחתם) וכמקור גאווה חלש יותר בהיבט החברתי-כלכלי-חינוכי – רק 35% מהמשיבים סבורים כי ישראל היא במידה רבה ובמידה רבה מאד מדינה שמבטיחה עתיד טוב לילדים. כך עולה מסקר מדד החוסן החברתי שיוצג מחר (ג)בכנס ישראל-שדרות לחברה.
ע"פ הסקר 62% גאים במדינת ישראל (לעומת 52% בסקר קודם) ו-53% סבורים שהמדינה תמיד תגן עליהם (לעומת 42% בסקר קודם).
רוב גדול מהמשיבים (74%) מצהיר כי גם במידה והיו להם אמצעים כלכליים, הסיכויים שהיו עוזבים כיום (עם המשפחה) את ישראל ועוברים לגור במדינה אחרת, הם סיכויים נמוכים או נמוכים מאד. הממצאים נשמרו בצורה יציבה, כמעט ללא שינוי בהשוואה לסקר 2008.
למרות ירידה של 11% מנתוני 2008 (79%) עדיין רוב גדול מהמשיבים (68%) מסכים ומסכים מאד עם הטענה לפיה, המדינה שלישראלים הכי טוב לחיות בה - מכל המדינות בעולם - היא מדינת ישראל. הממצאים דומים מאד לממצאי 2006 (73%) ו- 2007 (69%).
נושא האלימות בחברה הוא הנושא המפריע ביותר לציבור להתגאות בישראל 2009 (81% לעומת 73 בסקר 2008). נתון זה משקף, ככל הנראה, את הלך הרוח בציבור לנוכח מקרי הרצח הרבים, וארועים אלימים אחרים שהתרחשו בחודשים האחרונים בישראל. שלושת הנושאים שהכי מפריעים למשיבים להתגאות במדינת ישראל נותרו כשהיו בשנים עברו אולם האלימות בחברה מדורגת לראשונה במקום ראשון.
במקום השני נמצאת שחיתות ראשי השלטון (80% לעומת 79% ב- 2008); במקום השלישי עומד העוני והפער בין עניים ועשירים (79% - פער עצום לעומת 61% בשנת 2008) הנובע ככל הנראה בעקבות המשבר הכלכלי העולמי והשלכותיו, ואילו המאבק המתמשך עם הפלסטינים עומד במקום הרביעי בדירוג הנושאים המפריעים למשיבים להתגאות במדינת ישראל, עם 71% לעומת 74% בשנה שעברה.
כל אדם חמישי (21%) מהמשיבים הצהיר כי מצבו הכלכלי מאפשר לו לחיות במצב גרוע מאד או רק לשרוד ולעבור איכשהו את החודש. הסכום החודשי (נטו לאחר תשלום מיסים) הנתפס כסכום הדרוש לקיומה של רמת חיים מינימלית הוא כ-8,319 ₪ בממוצע.
20% מהמשיבים (חמישית) מצהירים כי ההכנסה הכספית של משפחתם מאפשרת להם רמת חיים נמוכה או נמוכה בהרבה מרמת חיים סבירה. הסכום החודשי (נטו לאחר תשלום מיסים) הנתפס כסכום הדרוש לקיומה של רמת חיים סבירה הוא כ-12,754 ₪ בממוצע.
ל-7% מהמשיבים הגבילו במהלך השנה האחרונה את חשבון הבנק, ול-6% נתקו את קו הטלפון של בזק. הממצאים נשמרו בצורה יציבה, כמעט ללא שינוי בהשוואה לסקר 2008.
הנושאים המטרידים ביותר את המשיבים בגילאי 25-54 (שהם 47% מכלל המדגם)- טווח הגילאים שנבחן זו השנה ה- 6 ברציפות, ומהווה את ליבת החברה וכח העבודה המרכזי באוכלוסיה הישראלית: האפשרות שלא יוכלו לחסוך כסף לעתיד - 71% מוטרדים או מוטרדים מאד, עליה של 10% משנת 2008 ו- 24% משנת 2007). האפשרות שלא יוכלו להזדקן בכבוד – 62% לעומת 57% בשנת 2008 ו- 47% בשנת 2007.
האפשרות שיהיו תלויים כלכלית באחרים – עלייה של 10% מ- 50% בשנת 2008 ו- 2007 ל- 60% בסקר 2009.
החשש שלא יוכלו לפרנס את משפחתם בעתיד עלה ב- 8%, והפך למעשה את מגמת הירידה הרצופה ב- 5 השנים האחרונות. הרמה השנה עומדת על 59% לעומת 51% בשנת 2008. לעומת זאת, רוב המשיבים מסכימים ומסכימים מאד לכך שהמדינה מאפשרת לתושביה לקבל טיפול רפואי סביר במידת הצורך (64%)
כשממשיכים לבחון את נתוני כלל המדגם ניתן לראות עוד כי בין רבע לשליש מהמשיבים לא מסכימים ובכלל לא מסכימים לכך שהמדינה מאפשרת לתושביה לחיות בכבוד לאחר היציאה לגמלאות (39%), להתגורר בתנאי דיור סבירים (29%) לעבוד במקום עבודה מסודר המבטיח לעובד זכויות סוציאליות ופנסיה (25%) ולהשיג רמת חינוך והשכלה סבירה (33%).
הגורמים החשובים ביותר הקובעים את מצבו הכלכלי של האדם במדינת ישראל נחלקים בין גורמי ייחוס פנימיים [השכלת האדם 12% והמאמץ שהאדם משקיע 19%] לבין גורמי ייחוס חיצוניים [אלוהים (12%), מזל (7%) ולהיוולד במשפחה הנכונה (16%)] . הממצאים נשמרו בצורה יציבה וללא שינוי משמעותי בהשוואה לסקר 2008.
מידת האמון בכל הגורמים הנכללים במדד האמון במערכות ציבוריות נשמרה ללא שינוי משמעותי בהשוואה לסקר 2008, כאשר משפחה וחברים, צה"ל ומערכת הביטחון הם הגורמים אשר מיוחסת להם רמת האמון היחסית הגבוהה ביותר, בעוד שהמפלגה וההסתדרות נתפסים כגורמים המיוחסת להם רמת האמון היחסית הנמוכה ביותר.
משקלול מידת האמון בכלל הגורמים בישראל, נמצא כי 47% אינם סומכים כלל או סומכים במידה מועטה בלבד על מערכות אלו שיסייעו בעדם בעת הצורך, לעומת 49% בשנת 2008 ו- 54% בסקר 2007. זאת בהשוואה ל- 51% שסברו כך בשנת 2006, ובהשוואה ל- 46% שסברו כך בשנת 2005. בכך מסתמנת הדרדרות נוספת גם בהשוואה לנתוני 2004 (38.7%) ונתוני 2003 (27%).
במקום הגרוע ביותר נמצאות השנה המפלגות עם 42% מכלל הציבור שאינם סומכים או אינם סומכים כלל עליהן, בהשוואה ל- 36% בשנת 2008 ו- 46% ב- 2007; אחריהן נמצאת המשטרה אשר 41% מכלל הציבור לא סומכים או כלל לא סומכים עליה, לעומת 46% בשנת 2008 ו- 42% בסקר 2007. ההסתדרות נמצאת במקום השלישי עם 39%.
38% לא סומכים כלל או סומכים במידה מועטה על הרשות המקומית (בהשוואה ל- 40% בשנת 2008 ו- 48% ב 2007); 38% מהציבור לא סומכים או כלל לא סומכים על אמצעי התקשורת, לעומת 40% בשנה שעברה ו- 42% ב- 2007. מצב הבנקים הורע מהמקום השמיני הם עלו למקום החמישי בחוסר האמון הציבורי, 37% מכלל הציבור אינם סומכים או אינם סומכים כלל עליהם.
יחד עם זאת המשפחה והחברים (82% השנה ובשנה שעברה לעומת 76% בשנת 2007) וצה"ל ומערכת הביטחון ( 60% השנה, 56% ב- 2008 ו- 45% ב- 2007) הם הגורמים להם מיוחסת רמת האמון היחסית הגבוהה ביותר, ורמה זו עולה עם השנים וגם השנה.
16% מכלל הציבור לא סומכים כלל או סומכים במידה מועטה בלבד על צה"ל ומערכת הביטחון. 16% סומכים על צה"ל רק במידה בינונית.
רוב השכירים (52%) מצהירים כי תנאי העבודה שלהם לא כוללים (בנוסף למשכורת) גם: הטבות שונות (בונוס על הצלחות, תוכניות נופש במימון המעסיק, רכב בליסינג וכד'). כרבע מהשכירים מצהיר כי תנאי העבודה שלהם לא כוללים (בנוסף למשכורת) גם השתתפות המעביד בתכנית פנסיה או קופת גמל או ביטוח מנהלים (24%) תשלום מלא עבור ימי חופשה (23%) ותשלום מלא עבור ימי מחלה (21%).
בנוגע לרמת הביטחון במקום העבודה, שעור השכירים הסבורים כי רמת הביטחון במקום עבודתם הנוכחי היא בינונית ולמטה מזה, ירד ב- 6% מ- 39% בסקר 2008 ל- 33% השנה.
אלוף במיל' עוזי דיין, נשיא כנס ישראל-שדרות לחברה אמר לערוץ 7 כי "המערכה שאנחנו נתונים בה היום המורכבת מטרור, רקטות ואיום גרעיני איראני זקוקה לא רק לצבא חזק ומיומן אלא גם לחברה חזקה ומלוכדת".