חבר הכנסת יעקב כץ (האיחוד הלאומי) מציע להחיל את החוק הישראלי על הישובים היהודיים ביו"ש ותושביהם. כצל'ה מדגיש בהצעה כי אין מדובר בסיפוח כל יהודה ושומרון למדינת ישראל.
בהסבר להצעה נכתב כי הצעת חוק זו אינה פוגעת בעיקרון הטריטוריאליות המקובל בתפיסות משפטיות מודרניות, הקובע כי אנשים החיים בשטח מסוים יהיו כפופים לאותה מערכת חוקים. זאת בשל השינוי החוקי שחל באזור עם הקמת הרשות הפלשתינאית והכפפת רוב ככל הערבים הפלשתינאים למערכת חוקים אחרת. המצב החדש קיבל את ביטויו בתיקון לחוק ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום – בשנת 1995.
המצב הנוכחי יוצר אבסורד – האזרחים היחידים המופלים לרעה הם האזרחים הישראלים – שכל החיובים כמס הכנסה, אגרה, מס רכוש וכו' חלים עליהם בתוקף החוק הישראלי ואילו לא כל הזכויות ניתנות להם. לדוגמא: העמדה לדין בפני בית משפט צבאי.
בהצעה מצויין כי הכנסת קיבלה כבר בעבר שורה של החלות חוק על היישובים ביהודה ושומרון אבל לא באופן אחיד ושיטתי. דבר זה יוצר אי-אחידות, כמבואר באריכות על ידי חבר הכנסת לשעבר פרופ' אמנון רובינשטיין בספרו "המשפט הקונסטיטוציוני" (מהדורה רביעית, עמ' 104-118): "מבחינה הגיונית היה פשוט יותר, אילו החיל הממשל הצבאי את כל המשפט הישראלי על המועצות המקומיות היהודיות, במקום שיטת הטלאי על גבי טלאי שבה נוקטת הממשלה".
"כדי לבטל את אפליית האזרחים הישראלים וכדי ליצור אחידות בחוק, בשל התמורה שחלה באזור ובחוק, מוגשת הצעת חוק זו".
להצעת החוק הצטרפו: יריב לוין, ציפי חוטובלי, דוד רותם, אורי אריאל, זאב אלקין, אורי אורבך, דני דנון, יצחק וקנין, אלכס מילר, פניה קירשנבאום, אברהם מיכאלי, דוד אזולאי, חיים אמסלם, אריה אלדד, מיכאל בן-ארי, חמד עמאר, מירי רגב, אמנון כהן, נסים זאב, כרמל שאמה, אנסטסיה מיכאלי ומשה (מוץ) מטלון.