"הסוגיות החברתיות הן נכס של העם והן נידונות בכנסים פתוחים מסוג זה, שהציבור נגיש אליהם, ולא בכנסים של בעלי הון שהכניסה אליהם עוברת דרך "סלקציה" קפדנית. על אף הסתייגותי מהפרטת הדיון הציבורי ומהקמת בימות מתחרות לכנסת, אינני רואה בשותפות של הכנסת בכנס כזה סתירה כלשהי: לכאן הכנסת באה לא כדי להטיל "פצצות" מדיניות, או כדי להכריז על מהלכים לאומיים דרמטיים, בוודאי שלא להתרועע עם גבירים או כדי להתרפס בפני אנשי ממון. כאשר הכנסת באה לשדרות, היא פשוט באה אל העם", כך אמר הערב (ד') יושב ראש הכנסת, ראובן (רובי) ריבלין, בדברים שישא באירוע הנעילה של כנס שדרות לחברה, בו יעניק את אות המופת החברתי.
לדבריו, הכנסת היום פתוחה ושקופה מתמיד, ודווקא משום כך משחקת לידי עיתונות צהובה "שחייבת לספק לצרכניה סיפורים עסייסים, ומוטב – כמה שפחות מורכבים". עם זאת, "כל מאבק ציבורי עובר דווקא דרך הכנסת משום שהציבור רואה בה מקום הכרחי לניהול המאבק; כך עם חוק המטפלות, המע"מ על פירות וירקות, המאגר הביומטרי והיטל הבצורת - כולם מאבקים ציבוריים, שהחלו בשטח, רחוב, אך התעצמו לממדים דרמטיים שמסוגלים להביא את השינוי, דווקא באמצעות הכנסת."
בד בבד, הכנסת כבר איננה "חותמת גומי" של מהלכים שלטוניים. "אנחנו מצויים בעיצומו של תהליך,שבו הכנסת הולכת ומיישמת באופן המהותי והעמוק ביותר את תפקידה הציבורי. היום, הדיון שמתחולל בכנסת מהותי יותר, יסודי ומעורב יותר, ולכן הוא גם אקטואלי יותר ורלוונטי יותר."
ריבלין תקף בכנס את האופנה להטיל רפש בנבחרי ציבור גם ללא ביסוס, כפי שקרה לדעתו עם פרסום "מדד השחיתות" אתמול בכנס. לדבריו, "המצב איננו כפי שמציירים לנו אותו בעלי עניין מסוימים. ברור לי, שיש מי שמעונין בליבוי אווירה של היסטריה, ויש מי שמחפש שחיתות, לפעמים בכוח, תחת כל אבן, ושוחד - מאחורי כל פינה; ועדיין לא דיברנו על אלו שגם מתפרנסים לא רע בכלל, מליבוי אוירה שהכול מושחת, ומציור השחיתות בישראל כאויב מספר אחד, לא פחות, שאורב לפתחנו. הפרלמנטריזם בישראל מצוי במגמה חיובית ובריאה, והמודעות של נבחרי הציבור לשליחותם ולמעמדם נמצאת בעלייה. הכנסת מגשימה יותר ויותר את ייעודה הציבורי, המהותי והמובהק, והחיבור שלה לכנס הזה רק מעצים זאת".
מוקדם יותר תקף היום ריבלין גם מעל במת הכנסת את פרסום "מדד השחיתות", שלדבריו מתבסס על תחושות ועמדות ולא על עובדות.נוצר עיוות, המוביל לכך שאנשים שמעולם לא נחשדו כשליחי ציבור - שמם יצא לרעה, רק משום שזו ההרגשה. על בסיס תחושות ועמדות "מדרגים" כביכול אנשי ציבור כמושחתים על לא עוול בכפם, ומרגע שהדבר מתפרסם הוא מתקבע כתודעה כעובדה. זה עוול גדול המתיר את דמם של פוליטיקאים רבים שאין לגביהם ולו בדל של חשד כלשהו".