יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, השתתף (חמישי) בכנס בנושא מפוני גוש קטיף במרכז הבינתחומי הרצליה כי "אי אפשר להפריט את בעיית גוש קטיף. הממשלה חייבת לטפל בה. לא נשקוט עד שנביא את העניין לפתרון אמיתי וצודק ונרפא במעט את הטראומה של אלה ששילמו את המחיר".
לאור המלצות דו"ח הביניים ונוכח הליקויים הנמשכים בטיפול רשויות המדינה בשיקום המפונים, קיים (חמישי) בית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה כנס בנושא "גוש קטיף – מראה לאחריות המדינה", במסגרת סדנאות הרצליה לשיפור הממשל בישראל.
יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין, הדגיש בדברים שנשא את אחריות המדינה בטיפול במפונים מגוש קטיף, "מדינת ישראל חוותה טראומה לאומית קשה, אבל מי ששילם את המחיר היו אלה שקיבלו את הכרעת הרוב, אפילו ששמו שק על ראשם והתאבלו. רבים ביקשו לבחון את ההיבטים הקשורים בהחלטה שהתבררה כלא נכונה. לא חשבנו שצריך ללכת לתהליך כזה, אך היום צריך לחשוב איך אפשר לתת יד ולגרום לכך שמצבם של אלה ששילמו את המחיר יחזור לקדמותו. המחיר הוא בקשת רחבה של מישורים, בהם אבטלה קשה, קריסת המעטפת הקהילתית, התפרקות משפחות ונוער מנותק. לאחרונה קמה ועדת חקירה ממלכתית, שעבודתה היא מנוף לתחילת עבודה. אי אפשר להפריט את בעיית גוש קטיף. הממשלה חייבת לטפל בה. הבעיה היא בעיה אנושית לצד בעיות פוליטיות. ועדת החקירה תיתן את דעתה. לא נשקוט עד שנביא את העניין לפתרון אמיתי וצודק ונרפא במעט את הטראומה של אלה ששילמו את המחיר".
ח"כ זאב בילסקי (קדימה) אמר בכנס כי "הפינוי היה מהלך חד צדדי בו אנשים קיבלו את הכרעת הריבון, הם קמו והלכו. זה מחייב אותנו לפחות להחזיר להם את הכבוד שהיה להם ונלקח מהם".
הרב יגאל קמינצקי, נציג מפוני גוש קטיף אמר "הטראומה היא לא טראומה פרטית שלנו. יש כאן בעיה לאומית, סימפטום לתהליכים שעוברים עלינו כחברה ועלינו להתעשת מהר. בהרבה מובנים הפקרנו את האחריות כלפי החברה. הפקירו אותנו לא רק אחרי הגירוש, אלא גם כשיכלו ליפול עלינו 100 פצצות מרגמה בכל יום. צריך לחזור לערבות ההדדית. גם לפני הגירוש נדהמנו ממה שקורה בחברה הישראלית, הניכור והבדידות. חייבים לחזור לסולידריות חברתית, זהו יסוד החיים שלנו כעם וזה מה ששימר אותנו כל החיים ביחד עם האמונה."
בנצי ליברמן, שמונה לאחרונה לראש מנהלת סל"ע (תנופה) אמר כי "דו"ח הביניים של ועדת החקירה בעניין פינוי גוש קטיף קבעה שחלפו ארבע שנים מאז הגירוש ורבים עדיין נמצאים במחנות פליטים ואין לזה שום הצדקה. יש פער בין הרטוריקה של ממשלות ישראל בעניין מחויבותה לבין יישום הדברים. בישראל יש בעיה ששמה בירוקרטיה אבל ראינו, למשל בנושא גדר ההפרדה, שכאשר רוצים לבצע – אפשר. ממשלות ישראל עד היום לא עשו כל מה שניתן לעשות כדי להביא לפתרון. נכון לכרגע, הגיבוי שאני מקבל מראש הממשלה, בנימין נתניהו וממנכ"ל משרד רוה"מ, אייל גבאי, הוא מעל הציפיות ואני מקווה שזה ימשיך ויחלחל בקרב הפקידות. אבל האוירה חייבת להיות אחרת, היא צריכה להיות אוירה של חירום. לאליטות יש עניין לטאטא את הסוגייה מתחת לשטיח כי לא באמת אכפת להם, לא רק כי זה מתנחלים, רואים את זה גם ביחס לתושבי הצפון והדרום – זה עניין של סולידריות חברתית וערבות הדדית. בנוסף, יש את שיקול הפינוי העתידי, לכן אנו נתקלים בסירובים רבים, אפילו בבקשות טריוויאליות. כשאני שואל כיצד ניתן לסרב לבקשות התשובה היא ש"יש לכך השלכות רוחב". אין להם בעיה עם הבקשה הספציפית, אלא חוששים מההשלכות שיהיו לכך על הפינוי הבא".