ממחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, שיתפרסם בקרוב בדו"ח השנתי של המרכז על מצב החברה והמשק, עולה כי ישראל מתמודדת עם העוני בצורה שעלולה להביא לקריסת המערכת החברתית.
שיעורי העוני ושיעורי אי-השוויון בישראל הם מהגבוהים בעולם, אולם על פי המחקר במקום לעסוק בשורשי הבעיות, העדיפו ממשלות ישראל לטפל בסימפטומים על-ידי פריסת רשת הולכת וגדלה של תשלומי רווחה. "מצד אחד", אומר פרופ' דן בן-דוד, מנהל מרכז טאוב וכלכלן באוניברסיטת תל-אביב, "מזל שניתן היה לפרוס רשת ביטחון כזו, עם כל החסרים שהיו בה. אך מצד שני, תשלומי ההעברה לנפש בישראל גדלו פי חמישה במהלך ארבעת העשורים האחרונים בעוד ההכנסה הממוצעת רק הוכפלה. שיעורי הגידול הללו אינם בני קימא בטווח הארוך".
בשנת 1979, כרבע מהמשפחות בישראל היו מתחת לקו העוני אילולא הסיוע שקיבלו – כלומר, על פי הכנסתן ברוטו. היום, לאחר 30 שנה, שיעור זה נע סביב שליש מהמשפחות בישראל. לאחר תשלומי העברה ומיסים – כלומר, לפי ההכנסה נטו – שיעורי העוני יורדים מאוד ואף דומים ברמתם למה שהיה לפני שלושה עשורים: כחמישית מהמשפחות אז והיום חיות מתחת לקו העוני, שיעורים שעדיין גבוהים מאוד בהשוואה למערב.
לדברי פרופ' בן-דוד, "הבעיה היא, שהדיון הציבורי בארץ עוסק רק בממדי העוני ואי-השוויון בהכנסות נטו ומפספס את המגמות המתרחשות מאחורי הקלעים – בהכנסות ברוטו – כלומר, לפני תשלומי העברה ומיסים. אלה משקפות את הבעיה האמיתית: חלק הולך וגדל של הציבור איננו מסוגל להתמודד במשק מודרני ותחרותי".
כאשר נפרסת רשת הרווחה, ניתן להקטין את שיעורי העוני ואי-השוויון במונחים של הכנסות נטו. אולם, מדינה המתעלמת מן המתרחש בהכנסות ברוטו מחויבת לפרוס רשת ביטחון חברתית הולכת וגדלה – שעולה יותר ויותר כסף – המנוצלת להתמודד רק עם הסימפטומים במקום לטפל בשורש הבעיה ולצמצם את התופעה בבסיסה. כפי שנראה בתרשים, בלימת העלייה בשיעורי העוני ואי-השוויון בהכנסות נטו – כאשר אלה ממשיכים לגדול בהכנסות ברוטו – מתורגמת לעלייה נמשכת בתשלומי ההעברה. בעוד ההכנסות לנפש בישראל הוכפלו מאז 1970, תשלומי העברה לנפש עלו כמעט פי שישה עד 2001.
הבלון הזה התפוצץ בתקופת האינתיפאדה והמיתון העמוק, שהקטין מאוד את הכנסות המדינה ממסים. התוצאה הייתה ירידה משמעותית בתשלומי הרווחה ועלייה בו-זמנית בעוני ובאי-השוויון בהכנסות נטו, אשר החלה סוף סוף לשקף את אשר התרחש מאחורי הקלעים במשך עשורים בהכנסות ברוטו.
למרות שתקציבי הרווחה לנפש ל-2009 ו-2010 צפויים שוב לגדול, וככל הנראה הם יפחיתו חלק מהגידול בעוני ובאי-השוויון בהכנסות נטו, הרי שלא נעשה די בכדי להתמודד עם הבעיות העיקריות הגורמות לכך שהעוני ואי-השוויון יהיו כה גבוהים מלכתחילה.
פרופ' דן בן-דוד מסכם, "אם מדיניות מערכתית מרחיקת לכת לא תינקט בהקדם כדי להתמודד עם הבעיות הבסיסיות הללו, הרי ישראל תעמוד בעתיד מול דילמות כלכליות וחברתיות שלא יהיו פתירות. מצד אחד, לא ניתן יהיה להמשיך ולהגדיל את תשלומי הרווחה בארבעת העשורים הבאים כפי שהם גדלו בארבעת העשורים האחרונים. ומצד שני, שיעורי העוני ואי-השוויון בישראל כבר עתה מהגבוהים בעולם המערבי. אי-טיפול בשורשי הבעיות משמעותו, שלא יהיה ניתן עוד להחביא את הגידול המתמשך בעוני ובאי-השוויון בהכנסות ברוטו והוא יתחיל להשתקף גם בהכנסות נטו".