ושוב המומחית
במסגרת אירועי צווי הגבלת הבניה ביהודה ושומרון ראיינה יעל דן בתכניתה בגלי צה"ל מומחית לענייני חוקיות הבניה ביהודה ושומרון, ושוב, ראו זה פלא, כמו שכבר קרה בעבר, עלתה המומחית בה' הידיעה, האחת ואין בלתה, מי שהעולם המשפטי בארץ ובעולם כולו מרכין ראשו בפניה בהיותה היחידה שמבינה בתחום הזה – עורכת הדין טליה ששון ירום הודה.
ששון הבהירה לעם היושב בציון ומאזין לגלי צה"ל עד כמה בלתי חוקית היא הבנייה המדוברת. מזל גדול היה לנו שהמרואיין על הקו השני היה דני דיין, יו"ר מועצת יש"ע, שכשהתבקש להגיב לדברים אמר ליעל דן שמן הראוי היה להוסיף גילוי נאות לפני השמעת דבריה של עו"ד ששון שלא מדובר במומחית למשפט, כפי שהגדירה אותה דן, אלא במועמדת מס' 7 ברשימת מר"ץ לכנסת.
אתם חושבים שיעל דן התבלבלה לרגע? הצחקתם את כולנו. יעל הבהיר לדני דיין שההערה הזו "לא ממש רלוונטית כי הצגנו אותה כמומחית לנושא".
הבנתם את זה, עורכת הדין טליה ששון היא לא גורם פוליטי שמאלי קיצוני, אלא "מומחית לנושא". טוב שיעל דן לא הציעה לדני דיין לקחת את ששון כחברת מליאת מועצת יש"ע, כי הרי היא מומחית לנושא ומומחית הם דבר מאוד נצרך בישיבות המועצה.
אגב, מוזר שאף פעם לא זימנו את איתמר בן גביר, למשל, כמומחה לנושא חוקיות בניית המאחזים באזור קריית ארבע, או את ברוך מרזל כמומחה לתולדות חברון. מוזר. תמיד מקורם של המומחים הוא בשמאל. אחר כך שואלים איך כל האינטלקטואלים בשמאל...
ושוב הפרשן
מישהו יכול להסביר לי מה מזכה את אמנון אברמוביץ' בתואר 'פרשן'?
למיטב הבנתי פרשן אמור לפרשן, ממש כמו שהשקרן אמור לשקר. במקרה של אברמוביץ' האיש פורס את משנתו הפוליטית הברורה ונחרצת, ולכן לא ברור מה מוציא אותו מההגדרה פובליציסט ומכניס אותו להגדרה פרשן.
השבוע בא העניין הזה לידי ביטוי במהלך תכניתו של רינו צרור בגלי צה"ל. צרור קיים סוף סוף את הדיון שחיכינו לו בשאלה איך זה קורה שהימין מצביע פעם אחר פעם עבור ראש ממשלה שמבטיח משהו ומיד לאחר הבחירות הוא עושה את ההיפך. כדי לדון בסוגייה החשובה הזו (באמת חשובה) זומנו לשידור ד"ר אריק כרמון ואמנון אברמוביץ' שקבע שאין מה לעשות האחריות שלתוכה נכנס מנהיג מחייבת להגיע למסקנות הללו וזו הסיבה שבגין הבטיח להתיישב בסיני והרס את ישובי החבל, שרון הבטיח התיישבות ועקר את חבל קטיף ונתניהו הבטיח מצע ימין ובינתיים מוכיח את ההיפך. האחריות זו הסיבה, אמר אברמוביץ' והקפיד להסתייג במשפט מעניין נוסף: "לצערי העמוק זה עדיין רק דיבורים ואני שואל אם יעמוד לו כוחו של נתניהו לבצע את הדברים".
יסלחו לי החבר'ה בגל"צ, החבר'ה בערוץ 2 ושאר המכנים את האיש פרשן. הדברים הללו הם ממש לא פרשנות. הן דעתנות, אולי לגיטימית אבל פרשנות זה ממש לא. וגם כאן נשאל ברוח הקטע הקודם: למה אף פעם לא זוכים איתמר בן גביר או ברוך מרזל לתואר פרשן? כי פרשן מעניק ארומה אובייקטיבית לדובר?
להתלונן על נציב הקבילות?
אדווה נווה האזינה לתוכנית "בחצי היום" של קול ישראל, שם דווח על ראיון שהתקיים בעיתון זר עם מנהיג הטרור מרואן ברגותי. לא מצא חן בעיניה שברגותי מכונה בכתבה "בכיר תנזים". לטעמה אומנם הוא בכיר בתנזים, אך עיקר פעילותו בה הצטיין, היא מעשי טרור שעליהם נשפט ל-5 מאסרי עולם, ולכן ראוי היה לציין זאת.
שיגרה הגברת נווה מכתב תלונה בעזרתה האדיבה של 'האגודה לזכות הציבור לדעת', אבל מסתבר שלפעמים צריך להתלונן על מי שבאוזניו אמורים להתלונן. שימו לב לתגובה שקיבלה הגברת נווה מאלישע שפיגלמן, נציב קבילות הציבור:
"משאלתך דומה למעשה שהיה: כאשר נבחר מר מנחם בגין ז"ל לתפקיד ראש הממשלה של ישראל וזכה לכבוד והוקרה מכולנו - יצאו כמה מתושבי האי הבריטי והודיעו שאין מקום ליחסים של בריטניה עם מדינה שבראשה עומד הטרוריסט הידוע שאחראי לרצח חיילים בריטיים". עד כאן לשונו של מר שפיגלמן שאמור היה להשיב לגברת נווה אבל נראה שרק החריף את המצב. האיש משווה בין ראש ממשלת ישראל המנוח מנחם בגין לבכיר הטרור מרואן ברגותי. יופי של השוואה. שמחה וששון.
כנראה מר שפיגלמן משוכנע שבגין רצח אזרחים חפים מפשע ושיגר לרחובות האי הבריטי רכבי תופת ורוצחים שכירים שיתפוצצו במסעדות ובנוסף תבע שלטון יהודי על לונדון ובנותיה. כנראה.
עכשיו, לך תתלונן...
היום יום הולדת
בתכנית חדשות הבוקר של ערוץ 10 'על הבוקר' חגגו חיים אתגר ועדן הראל את יום הולדתה של שולמית אלוני. תענוג צרוף של צמד מעריצים מצועפי עיניים מפועלה של הגברת הראשונה של השמאל הקיצוני. העלו השניים את הגבירה לשיחת טלפון חגיגית לרגל המאורע המכונן בתולדותנו, יום הולדת לאלוני.
ניסתה אלוני להצטנע בפני הצמד חמד וקבעה שהאירוע לא כזה חשוב, אבל חיים אתגר לא ויתר לה והבהיר לה את חשיבות יום הולדתה: "את הרי היית מנהיגה שעשתה הרבה למען המדינה", הוא אומר לה. אלוני, מודעת היטב לכוחה של הצניעות בגריפת אהדת קהל המעריצים, המשיכה באותה רוח ובנימה מעודנת אמרה "ניסיתי...". אתגר מצידו לא ויתר גם הפעם ובעדינות של תלמיד שנה א' בפני דיקן הפקולטה, חייך בשביעות רצון ואמר: "ניסית וגם הצלחת לפעמים..."
ואם מישהו הרהר לרגע ששותפתו להגשת השידור, עדן הראל, ויתרה על ההזדמנות להביע הערצה לאלוני, טעיתם. הראל הבהירה לאלוני שהיא "מאוד מתרגשת לדבר איתך. הייתי מהילדים שיצאו איתך להפגנות...", סיפרה בעיניים כלות.
כמה נחמד לדעת שגם הפעם יש לנו תכנית חדשותית בעלת שני מגישים, ובכל זאת שניהם חושבים אותו דבר. ובאמת, כשחושבים על זה, הרבה יותר נוח ונעים להגיש תכנית עם מישהו שהוא ממש כמוך, ולא עם איזה אחד שיתווכח ויעלה דעות נפסדות של ההזויים מהעבר הפוליטי השני.
הטעות של לבנת
טעות קשה עשתה שרת התרבות לימור לבנת כשהעזה לפגוע בקודשי ישראל, כלומר בדמותו הנשגבת של ברק אובמה נשיאנו הנערץ, ולכנות את ממשלו "ממשל נורא".
קחו לכם כמה דוגמאות: הנה העיתון 'ידיעות אחרונות' שמדווח על האירוע ולא מסתפק בכך אלא מוסיף לצד הכתבה את מאמרה המלומד של אורלי אזולאי תחת הכותרת "חוצפה ישראלית" ובו היא תוקפת את השרה שלדבריה "גידפה את הממשל האמריקאי". מבחינת אזולאי דבריה של לבנת הם לא הבעת דעה או ציון תחושה, אלא גידוף חמור. כה אמרה הגברת אזולאי. בהמשך מאמרה הסבירה אזולאי עד כמה חשוב לנו הממשל האמריקאי ירום הודו ועד כמה אנחנו לא זקוקים לשטחים הכבושים לצורכי אסטראטגיה אלא למטוסים והצבעות באו"ם שאותם מעניק לנו באדיבות ליבו האביר מארצות הברית.
לתומי חיפשתי מאמר מקביל שיציג את העמדה ההפוכה. אולי איזה עיתונאי זוטר ממעמקי 'ידיעות אחרונות' שיהיה מוכן להביע עמדה דומה לזו של השרה. אחד שאולי גם אם לא יאמר 'ממשל נורא' כמאמר לבנת, יסתפק במשהו על 'ממשל נוקשה'. משהו. כלום. לא היה שום מאמר כזה. שלא נתבלבל ונתפתה חלילה לחשוב שהשרה לבנת צודקת.
העליהום על לבנת לא הסתכם בכך, ולמאבק החורמה בשרה חבר בכיר העיתון, חתן פרס ישראל נחום ברנע, שבמאמר לעגני וציני סנט בשרה ותיאר בלגלוג את תגובת הבהלה של אובמה מדברי השרה. רוצה לומר: מי את בכלל, שרה בממשלת ישראל לעומת אדוני העולם כולו, ברק אובמה, שלא סופר אותך ממטר. את מאמרו חתם ברנע בקביעה שכדאי לנו לתת לאובמה צ'אנס כי "יותר משהוא זקוק לצ'אנס זקוקים לו אנחנו הישראלים".
את המתקפה על לבנת החריף העיתון 'מעריב' שלעניות טעמי חרג מכל גבול כשפרסם את הקריקטורה הבאה:
הבנתם את העניין? עבור 'מעריב' ו'מושיק' הקריקטוריסט השרה לבנת בדבריה על אובמה חוברת לעמדותיהם של צוררי ישראל נסראללה, אחמדיניג'אד ואסאד. רק היטלר חסר לנו בפאזל הזה, אה?
בדרך כלל שרים שחוטפים מתקפה כזו נעלמים אחר כך לתקופה ארוכה של שקט. ראו מה קרה לשר יעלון אחרי דבריו על הוירוסים. נקווה שבמקרה לבנת התוצאה לא תהיה דומה.
התקשורת שמאלנית? מה פתאום
בכנס העיתונאים שהתקיים השבוע באילת נערך דיון מיוחד בסוגיית השאלה – האם התקשורת שמאלנית? באמת שאלה עמוקה מיני ים, קושיה שאיש אינו יודע את פתרונה.
לא הייתי בכנס אבל כשאני מעיין ברשימת משתתפי הכנס אני יכול לשער לאיזו מסקנה הגיעו. השותפים היו: נציג 'וואלה', נציג' הארץ' ורון נחמן ראש עיריית אריאל. משתתף נוסף בשם רזי ברקאי לא הגיע לאירוע.
אז אמנם אין לי שום דבר נגד רון נחמן, ובכל זאת הוא לא זכור לי כעיתונאי פעיל. לגבי שאר המשתתפים תהיתי אם הבחירה של נציג אחד מ'וואלה' ואחד מ'הארץ' אין משמעותה שני נציגים של אותה מערכת? הרי שני כלי התקשורת הללו מקורם באותו בית, לא? אז מה בדיוק קורה פה? גם כשדנים על שמאלנות בתקשורת עושים את זה באופן בעייתי? (וגם המשתתף הנוסף שלא הופיע, רזי ברקאי, לא ידוע כאיש ימין מובהק...)
ועוד בענייני איזון קדוש
קיים רזי ברקאי בתכניתו דיון על השלכותיה של עסקת שחרור שליט. באתר 'לאטמה' לא הצליחו להבין איך זה ששלושת המרואיינים בדיון הזה חושבים אותו דבר על עסקת שליט, כלומר תומכים בה בכל לב ונפש – אמנון ליפקין שחק, יעקב פרי וחזי שי.
חשבתי לתומי שאמצא תשובה לשאלת החברים ב'לאטמה', אבל צר לי. גם אני לא הצלחתי לדלות תשובה לסוגיה הזו. כנראה שלא בכל נושא צריכים איזון בדיון. תתרגלו חברים, תתרגלו.
משהו עם אריה, לא זוכרים בדיוק מה...
קוראי אתר חדשות ערוץ 2 נחשפו השבוע לישוב חדש - קריית אריה שמו. הנה, הציצו:
מסתבר שהחברים בערוץ 2 לא בדיוק מתמצאים במה שקורה מעבר לקו הירוק ולא כל כך מכירים. שמעו משהו על מקום עם אריה, והיה להם בראש זיכרון עמום על זה שיש מקום שקוראים לו קריית אריה, וחוץ מזה האלה בשטחים הכבושים תמיד קוראים לישובים שלהן משהו עןם קריית - קריית ארבע, קריית ספר, קריית... אז יאללה כתבו, שיהיה. בטח יש גם איזה קריית אריה אחד.
ובכן, רבותי בערוץ 2, כפי שכבר הספקתם ללמוד השבוע מדובר בבית אריה ולא בקריית אריה. קריית אריה זה מקום אחר לחלוטין, ומי יודע אולי בקצב הדרישות הפלשתיניות והיענות הממשלה יגיעו גם צווי הקפאה לקריית אריה... אולי.
התקווה
מגישת תכנית החדשות של ערוץ הכנסת, הדס לוי סטמצקי, אמרה את המשפט הבא כפתיח לאייטם שעסק בביקורו המתקרב של שליח אובמה לאזור: "ג'ורג' מיטשל מגיע לאזור, אבל האם יש מקום לתקווה?".
לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שעבור הגברת הצעירה תקווה משמעותה קידום פעילותו המדינית של האדון מיטשל. כך שאם אתם שייכים במקרה לקבוצה שחושבת שפעילות מיטשל באזורינו היא מטרד מסוכן לעתידה של המדינה הזו, הרי שאתם מתויגים כאנשי הייאוש ואובדן הדרך.
כבוד אבוד
מה אתם אומרים על הכותרת הזו שעסקה בחייל שפצע את המחבל הדוקר בקריית ארבע?
כך מצליחים אנשי 'ידיעות אחרונות' להמשיך ולהחדיר למוחם של קוראי העיתון הנפוץ במדינה (בינתיים) שהנפת השלטים נגד עקירה, פינוי והרס של ישובים גרמו לאבדן הכבוד של חטיבת כפיר, והנה הגיע הלוחם, ירה במחבל, והשיב את הכבוד האבוד.
מוזר. אני מכיר דווקא די הרבה אנשים שחושבים שאמנם הירי המיידי במחבל היה מעשה ראוי לכבוד, אבל הם גם סבורים, אוי לה לאותה בושה, שהנפת השלטים היו אקטים ראויים לכבוד לא קטן, אבל אני משער שמדובר באנשים ממטורללי הימין ההזוי והקיצוני ולכן אין מקום להתייחס לעמדותיהם מכל וכל.
לא מכובד
תחושה לא נעימה ליוותה השבוע את קריאת העיתון 'ידיעות אחרונות' בפרשה הטראגית של מותו בקולומביה של עמרי להד ז"ל.
בבוקר יום שלישי דווחו הקוראים על מותו של עמרי בעמוד השער של העיתון ואפילו בכתבה נפרדת בעמוד 18. מה שעורר את התחושה הלא נעימה הייתה כתבת ענק במוסף העיתון ובה התראיין אביו של עמרי, פרופ' מולי להד, על החיפושים והתקווה לאתר את הבן.
ברור שהראיון עם האב המודאג נעשה בימים שקדם התקבל הבשורה הקשה מקולומביה, ובכל זאת נדמה לי שגם אם את המוסף עורכים מוקדם יותר, מן הראוי היה שכפי שהספיקו לשלב כתבה בעמודי החדשות יספיקו גם להסיר את הכתבה מהמגזין.
ולפרופ' להד, איש יקר מאוד, נשלח מכאן תנחומים.
יש תושבים ויש לא
שאלה שנשאלתי ולא מצאתי תשובה ראויה:
האם כאשר בחרו עורכי החדשות ב'קול ישראל' לדווח ש"תושבים בירושלים הפגינו נגד החרדים" המשמעות היא שרק המפגינים נגד החרדים הם תושבים והחרדים עצמם הם משהו אחר? אולי חייזרים עוטי קפוטות ושטריימלים שנחתו למרבה הצער בבירתנו? לא ברור.