בית המשפט העליון דחה עתירה בסוגיית כספי תרומות שקיבל נשיא המדינה, שמעון פרס בהיותו חבר כנסת. השופטים ציינו כי לא מצאו עילה להתערבות בית המשפט.
בסייפא של פסק הדין שניתן ע"י השופטים אילה פרוקצ'יה, סלים ג'ובראן וניל הנדל נכתב כי "גבולות ההתערבות השיפוטית של בית משפט זה מתוחמים לבחינת חוקיותה המשפטית-נורמטיבית של הפעולה המינהלית-ציבורית העומדת למבחן. במישור המשפט לא נמצאה עילה להתערב בהחלטות היועץ המשפטי וועדת האתיקה. אין בכך בהכרח כדי לייתר ראייה שונה של הסוגיה במישור האתיקה הציבורית הלבר-משפטית, שהשיקולים ודרכי האיזון במסגרתה אינם חופפים בהכרח לאיזון הנדרש במשפט. בתחום הציבורי הלבר-משפטי, נתון השיפוט הערכי לציבור ולכל פרט, על פי מידותיו ומערכת הערכים הנקוטה בידו. על יסוד הדברים האמורים, לא מצאנו כי נתקיימה עילת התערבות שיפוטית בסוגיית התרומות, נשוא עתירה זו".
העותרים, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל וחה"כ פרופ' אריה אלדד, ביקשו להוציא צו על תנאי להורות לפרס להחזיר תרומות בסך כולל של 320,000 דולר אותן קיבל בחודש דצמבר 2004, סמוך לפני תחילת "תקופת הבחירות" לראשות מפלגת העבודה.
בעתירה נטען כי הקשר בין הון ושלטון הוא שעומד על הפרק , מר פרס, קיבל תרומות בסך כולל של 320 אלף דולר ארה"ב משלושה אילי הון יהודיים, שיש להם אינטרסים כלכליים בארץ, מבקר המדינה מתח ביקורת קשה על התנהלות פרס אך זה מסרב להשיב את הכספים האסורים.
בעתירה נטען כי על מר פרס למלא את המלצות מבקר המדינה ולהשיב את הכספים לתורמים, כיוון שגם אם התרומות היו כשרות, הן מסריחות. מנקודת ראות של חוק המפלגות, פרס פעל לפי לשון החוק, אך סיכל את רוחו. איש ציבור המתמודד על תפקיד ציבורי בכיר מחויב לנורמות של המשפט הציבורי.
נורמות של המשפט הציבורי בישראל מייחדות משקל לצורך לשמור על אמון הציבור במערכת השלטונית. קבלת תרומות בהיקף גדול מאילי הון אינטרסנטיים תוך ניצול של פרצה בחוק, מעלה אבק של שוחד ומערער את אמון הציבור במערכת השלטונית והפוליטית. יתר על כן, העותרים סבורים כי הדוגמא שמעביר נשיא המדינה בהתעלמו מהמלצות מבקר המדינה בעייתית וחורגת מסטנדרט הסבירות במידה קיצונית, ועל כן מחייבת את התערבותו של בית המשפט.