ברצועת עזה חוגגים היום עשרים ושתיים שנים לייסודו של ארגון החמאס. ביומן ערוץ 7 שוחחה ד"ר ענת קורץ, מנהלת המחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, על התאריך ועל השאלה המרכזית: האם יש להם על מה לחגוג בכלל...
לדבריה של ד"ר קורץ, "יש להם סיבה לחוש גאווה לאומית למרות השבר הגדול והנזקים שיש לתקן ולשקם שם". קורץ מוסיפה ומציינת שגם לארגון עצמו יש במה להתגאות כאשר את צעדיו הראשונים התחיל כארגון שולי שקרא תיגר על הגופים שהובילו את הפלשתינים כדוגמת ארגון הפתח', ולמרות שהקפיד להתמקם רק בקואליציה הפלשתינית כעת הוא מצוי במקום מרכזי בזירה הפלשתינית, עד כדי כך ש"קשה לתאר היום זירה פלשתינית כלשהי מבלי להתייחס אל החמאס".
ד"ר קורץ מציינת כי למרות הקריאות מצד ישראל להחרמתו של החמאס היא נאלצה לקיים ערוצי הידברות, גם אם בלתי רשמיים, להידברות עמו, הן בסוגיית שליט והן בסוגיות נוספות.
היא מציינת, כי החרמת הארגון בעולם גם היא אינה מוחלטת ובעוד המוסדות הרשמיים באירופה מחרימים את הארגון הרי שקיים כרסום בחרם זה כאשר מדינות שונות מקיימות קשרים בלתי רשמיים עמו. בנוסף לזאת היא מציינת שגם ישראל אינה יכולה להחרים לחלוטין את הרצועה שכן כל עוד היא מבקשת לסייע הומניטארית לאוכלוסיה האזרחית היא אינה יכולה לדלג מעל ראשה של ההנהגה ברצועה. מנגד, היא מציינת, ישראל אינה יכולה לסגר את שערי הרצועה ולהתנתק באופן מוחלט מהאוכלוסייה האזרחית שבה. לדבריה קיימות בעיות ערכיות ודיפלומטיות במהלך שכזה.
ובאשר לשלטון הדתי אותו מבקשת הנהגת החמאס להחיל ברצועת עזה, אומרת ד"ר קורץ כי באופן כללי האוכלוסייה ברצועה דתית יותר מזו שביהודה ושומרון ועל כן היא מקבלת התנהלות זו ביתר קלות. "כרגע החמאס שולט וקשה להבחין בין ההסכמה מרצון שנוגעת לאמונת הפרט לבין האווירה הציבורית לבין אכיפת החוק". עם זאת קורץ אינה סבורה שהנהגת החמאס ברצועת עזה, הנהגה המעוניינת ביחסים עם העולם וערה לביקורת מהעולם, חפצה במשפט שיכרות את ידי גנבים כמשפט השאריעה.
ובאשר לעתיד אומרת דר' קורץ כי אינה יכולה לתאר את עתיד הרצועה מבלי להתייחס לקונפליקט הישראלי פלשתיני ולהסדר כזה או אחר שיושג בו. להערכתה הסדר מדיני קונקרטי צפוי להוביל לקרע בתוך החמאס כאשר חלקו יתבצר בעמדה האופוזיציונית ולעומתו חלק אחר יחבור להנהגה המתונה יותר של הרש"פ.