העיתונאי ישראל הראל, תושב עפרה, מזהיר במאמר שהתפרסם בעיתון "הארץ" שמחאת חיילי שמשון עלולה לסחוף אלפים בשל הוצאת ישיבת הר ברכה מההסדר בעוד שבאוניברסיטאות קוראים המרצים לסרבנות משמאל - ודבר לא נעשה.
הוא מציין במאמרו כי "אפשר לשער איזו מהומה היתה מתרחשת, אם 350 רבני הסדר היו מפרסמים עצומה הקוראת לתלמידיהם לסרב - עקב, למשל, העקירה מגוש קטיף. מעולם לא יצאה (וגם לא תצא) כמובן עצומה כזאת. אך היו גם היו "רבני" אוניברסיטאות, 350 במספר, שחתמו - ואין זו העצומה היחידה - על עצומה הקוראת לסרב לשרת בשטחים".
לדבריו, "שר החינוך לא קרא לראשי המוסדות הללו לשימוע ולא השעה את מנהיגי החותרים. את היוקרה שהאקדמיה, במימון המדינה, מעניקה להם מנצלים אלה כדי לנאץ את המדינה ולעודד סרבנות".
הראל מבהיר כי לאחרונה הציבור העומד מאחורי ישיבות ההסדר חש שככל שהוא תורם למדינה - המדינה גומלת לו רעה תחת טובה. אנשי המגזר תוהים מדוע נוהגים בסלחנות כלפי אנשי אקדמיה ותקשורת הקוראים בפומבי לא להתגייס בעוד שעם הרב אליעזר מלמד וישיבתו הם ממצים את מלוא חומרת הדין.
עוד הוא מציין כי באוניברסיטת חיפה, שם חתמו כ-40 אנשי סגל על עצומה הקוראת לסרבנות, יש לצה"ל "הסדר": תלמידי המכללה לביטחון לאומי לומדים שם לתואר שני, חניכי קורס חובלים - לתואר ראשון, וכך גם אנשי חיל המודיעין. "מדוע, חובה לשאול, המליץ הרמטכ"ל להפסיק את ההסדר בהר ברכה, אך ממשיך את ההסדרים עם אוניברסיטת חיפה?", שואל הראל.
הראל מביא במאמרו דוגמאות נוספות למוסדות אקדמאים בהם נחתמו עצומות סירוב ומולם לא ננקטו צעדים.
לסיום כתב, "אלה שהבעירו את התבערה מוכרחים להבין, כי הפלפולים המנסים להוכיח כי מה שמותר באקדמיה אסור בישיבות פוגעים בתחושת הצדק הבסיסי ביותר של אלפים רבים, בעיקר צעירים. ואם תמשיך הפגיעה בתחושה זו, המחאה שהחלו בה שני טירונים מגדוד "שמשון" עלולה לסחוף עמה אלפים. אלא אם יקום מישהו וידאג לכך שהצדק ייראה. החבל עלול להיקרע".