לחכמי התורה בישראל נאמר "לא תגורו מפני איש כי המשפט לא-להים הוא" (דברים א' יז) ומסורת מקודשת היא בעמנו לכל דורותיו, שדעת תורה צריכה להישמע בטהרתה כדי לשמש נר להולכים בדרכה (רמב"ם הל' סנהדרין פרק כב' הל' א – ב). בושה היא שאנשי רוח ומדע באקדמיה חופשיים לומר כמעט כל דבר על פי מחשבותיהם, גם אם הוא פוגע במדינה ובצה"ל, ונחשב בזוי על ידי רבים באומה. לעומת זאת, על אנשי התורה מנסים ללחוץ באמצעים שונים, להשתיקם לבל יאמרו דעותיהם בסוגיות הקשות העולות בחיינו הציבוריים. גם אם ישנן התבטאויות של רבנים שמאד איננו מסכימים עמהן, המטרה המשותפת של בנין העם והמדינה ברורה, מוצקה ומשותפת לכולם, ואין שום זכות חוקית ומוסרית לפגיעה ברבנים בשל דבריהם.
אנו מוחים בתוקף על הניסיון החמור הזה, ומחזקים את ידי ראשי ישיבות ההסדר והרב אליעזר מלמד בתוכם, להמשיך ולהדריך את תלמידיהם בתורת ארץ ישראל. יודעים אנו כי הם מדריכים אותם ליטול חלק במסירות רבה בכל דבר של שליחות לאומית; בצבא ובחייהם הפרטיים יחד עם המוני עם ישראל. תלמידים אלה מקיימים בגופם ובנפשם את האחדות של כולנו בארץ הזאת, עד קצה גבול היכולת. לא רק מכתב אחד, אלא שיעורים של עשרות שנים מבטאים את עומק הדאגה שלהם ושלנו, לאחדות הצבא והעם ולדמותו הרוחנית. מתוך דאגה זו, מדריכים הרבנים את תלמידיהם במצבים קשים, למתוח את החבל עד הקצה האפשרי מבחינה הלכתית כבר עשרות שנים.
הנפת השלטים שנעשתה שלא כראוי, היא תוצאה של קונפליקט בלתי אפשרי מבחינה הלכתית ואמונית בו החיילים נקרעים. זו תוצאה של אטימות. אטימות רוחנית אל מול זעקות של עשרות רבבות; יהודים פשוטים ואנשי רוח וחכמה, בתוכם גם רבנים, על השפלת דמותו העצמאית הערכית של העם, המסכנת את תחיתנו הלאומית בארצנו. אסור לתת לחייל פקודות הקורעות את עולמו הרוחני, הנפשי והתרבותי. מפקדי הצבא אינם יכולים להיות הסמכות המכריעה בעניני הלכה ומוסר כלפי חייליהם, ואין רב פוסק שיגיד שפקודות הצבא יכולות להתיר איסורים מפורשים בהלכה. החופש הדתי של חיילים מקובל ברוב המדינות הדמוקרטיות השומרות על זכויות אדם.
מתוך דאגה גדולה לגורל הצבא מתנגדים אנחנו הרבנים גם לכתחלה וגם בדיעבד באופן ברור להפגנות בצבא [גם הרב מלמד אמר לתלמידיו כי הוא מתנגד לכך, לפחות לכתחילה]. מאידך, לא יתכן, שאנשי המדינה יסתתרו מאחורי סמכות מדינית, ויתעלמו מאמירות הרבנים על איסור הלכתי מוחלט, ומקריאות של רבבות להימנע מלדחוף חלק גדול מן העם לקרע לאומי. המדיניות הקשה הזאת של הממשלות האחרונות מחרידה אותנו מאד. היא גורמת לכרסום השותפות הבסיסית בינינו, לשמחתם של אנשים קטנים הפועלים מתוך אינטרסים פוליטיים, ולקול צהלת שונאי עמם, הפוגעים בעם ובמדינה אפילו בפרסומיהם בארצות העולם.
לראש הממשלה ושריה נאמר: 'יש גבול למה שהצבור הזה יכול לסבול ולשאת. הפגיעה בצבור האוהב והמחובר מאד עם כל העם בגופו ובנפשו, עלולה לעלות בכאב גדול לכולנו. אם באמת גורל האומה הוא בראש דאגותיכם, אנא מכם חיזרו בכם מהחלטות נמהרות ופוגעות'.
על החתום: הרב עזריאל אריאל רב עטרת, הרב יונתן בלס רב נווה צוף, הרב אלחנן בן נון רב שילה, הרב רחמים ברכיהו רב טלמון והרב אתי הלוי רב מגרון.