בממצאי המחקר נכתב כי הפלסטינים הסיקו מנכונותה של ישראל לשחרר מחבלים בתמורה לשחרור חטופים ישראליים, כי חטיפה לשם מיקוח הינה אסטרטגיה יעילה. "מסמך זה מתעד כי תמיכה בחטיפות שוררת היום אצל כל הפלגים הפלסטיניים ובקרב ההנהגה הפלסטינית, הן של פת"ח והן של חמאס. המחקר מתעד כיצד במשך שש שנים הפכה חטיפה לצורכי מיקוח מטקטיקה לאסטרטגיה בעקבות נכונות ישראל לשחרר מחבלים".
במחקר בין השאר צויין כי בשנת 2004 הסכימה ישראל לשחרר יותר מאלף מחבלים פלסטיניים תמורת אזרח ישראלי, שנחטף על ידי חזבאללה, וגופות של שלושה חיילים ישראלים. דוברים פלסטיניים, הן מפת"ח והן מחמאס, הביעו תמיכה והערצה כלפי ההישג של חזבאללה. הם התייחסו אליו כאל תקדים, והודיעו כי שחרור האסירים הופך את החטיפה למודל פעולה.
בראשית שנת 2006, בכירים פלסטיניים הגבירו את הקריאות לחטיפות נוספות של ישראלים. עקב האיומים הרבים, "מבט לתקשורת פלסטינית" פרסם שני דיווחים ובהם אזהרות כי חמאס מתכננת לחטוף חיילים ישראליים במטרה להחזיקם כבני-ערובה.
ביוני 2006 החייל גלעד שליט נחטף ונתפס בשבי על גבול רצועת עזה. זמן קצר לאחר מכן, שני חיילים ישראליים אחרים, אהוד גולדווסר ואלדד רגב, נפגעו ונחטפו על ידי חזבאללה אל תוך לבנון, מהלך שהוביל למלחמת לבנון השנייה. החטיפות והמשא ומתן שבא בעקבותיהן, בין ישראל לחוטפים זכו בברכות של החברה הפלסטינית, והגביר את הקריאות לחטיפות נוספות.