הסופרים א.ב. יהושע, עמוס עוז, דויד גרוסמן, מאיר שלו, יורם קניוק וסופרים בכירים נוספים שלחו מכתב לשרת התרבות והספורט, לימור לבנת, שבו הם קוראים לה לטפל בתחרות הפרועה בענף הספרים.
הסופרים החתומים על המכתב ציינו כי "אווירת השוק השוררת כיום בענף הספרים פוגעת בסופו של דבר ביצירה הספרותית עצמה, שופטת אותה בעיקר על פי קריטריונים מסחריים ומרתיעה יוצרים ואנשי מקצוע מוכשרים מלעסוק בה".
עוד ציינו כי הם עדים לכך שלאחרונה אוהבי הספר מובלים על ידי הרשתות לרכוש את הספרים שבמבצעים, במקום לבחור את הספרים שהם באמת מבקשים לקרוא. ובכך נפגע חופש הבחירה.
בתגובה אומר פרופסור הלל וייס מהמחלקה לספרות עברית באונ' בר אילן, כי אל להם, לאותם סופרי שמאל, להלין על המשבר בענף הספרים, כי הם אלה שהובילו אליו, כלשונו. "הסופרים מרגישים שהם לאט לאט יורדים מהבמה, הם עצמם תרמו לזילות של הספרות ותיאמו בינהם במשך שנים איך להשתלט על ענף הספרים, איתרע מזלם והספרים איבדו את ערכם, העיתונאות הפכה לספרות והספרות הפכה לעיתונאות, הספרים הפכו להיות מעין מוצר מדף, כמו המערכון של הגשש החיור שבו עוטפים שקית של ספרים בשוק הכרמל, ומוכרים ארבע ספרים בלירה, זה מה שקורה היום - ארבעה ספרים במאה".
לדבריו הספרות כיום היא ברובה חסרת ערך, "הספרות היא טריוויאלית או ספרות של מתח, שתמיד יהיו לה צרכנים, כמו שיהיו צרכנים לקוקה קולה, מי שרוצה באמת לקרוא ספרות טובה לא ימצא אותה על מדפי המבצעים, צריך להתחנך לטעם טוב בספרים, ולקרוא גם ספרות עולם שכתבו לא יהודים, הכי חשוב לא לקנות ספרים שנכתבו על ידי ישראלים שיש בהם שנאה עצמית, בטח שלא לקרוא סופרים אנטישמים כמו עמוס עוז, א.ב יהושוע וגורסמן".
וייס מציין כי סופרי השמאל נוחלים אכזבה אחרי אכזבה, "הם ממשיכים להוציא ספרים בקצב למרות זיקנותם, עמוס עוז זכה לכישלון, גרוסמן כתב ספר טרחני וגם א. ב יהושוע מוצא את עצמו יורד מהבמה, היום צריך להתמקד בתנ"ך שם אני רואה את הבשורה הגדולה של הספרות".