מרטיריות וקידוש המוות...
ב'הארץ' לא אוהבים את המעשה החמור שעושה שר החינוך גדעון סער. האיש (תשבו טוב) החליט (קחו לגימה של מים) להכניס למערכת החינוך, תכנית לימודים שתעסוק במורשתם של לוחמי האצ"ל והלח"י עולי הגרדום.
אנשי העיתון מאוד רצו להגדיר את השר סער כחובב תרבות מוות, אבל מה, לא יפה לכתוב את זה בשם העיתון. אז מה עושים? מביאים היסטוריון עלום, גורם במשרד החינוך, גם הוא עלום, ומורה להיסטוריה, גם הוא, ניחשתם נכון, עלום, מכנים את שלושתם בתואר המכובד "היסטוריונים", ונותנים להם לומר את מה שבמערכת 'הארץ' רוצים שתשמעו. וכך נולדה הכותרת: "היסטוריונים: תוכנית הלימוד של שר החינוך גדעון סער מקדשת את המוות".
עכשיו תגידו לי את האמת, חברים ב'הארץ': זה מה שמצאתם? מורה עלום להיסטוריה, היסטוריון עלום וגורם אופוזיציוני לשר מתוככי משרדו? אתם הרי יודעים שלכל דעה בעולם ניתן למצוא שלישייה שכזו שתאמר את הדברים. מה קרה? מישהו עלול ללמוד את מורשתם של אלה שאצלכם במסדרונות כינו, ואולי עדיין מכנים "פורשים", "טרוריסטים", ושאר כינויי גנאי? מישהו עלול לראות בשלמה בן יוסף, בדב גרונר, ביחיאל דרזנר וחבריהם מופת של הקרבה למען העם, וזה מרגיז אתכם, אה? השתקת המתנגדים, זו הזכורה לדראון, מימי בן גוריון, עדיין עובדת אצלכם ב'הארץ', אה?
ואם כבר אתם מדברים על קידוש המוות ומרטיריות, סליחה, אבל מה בדיוק אתם עושים ביום הזיכרון לרבין??? מה כל הסיפור הזה עם "נרצח על מזבח השלום" אם לא קידוש מוות?
מזל שיש סימן שאלה
דרכים רבות יש להם לעיתונאים כדי לחמוק מאחריות. אחת מהן נקראת 'סימן שאלה'.
קחו לדוגמא את דבריו השבוע של רן אדליסט, עיתונאי בכיר המתהדר לא פעם גם בתואר פרשן מדיני. את הדברים אמר בתכנית 'אדליסט עצבני' ברדיו 101FM.
האיש שאל את אחת המאזינות ששוחחה עמו ומשום מה העניקה לו תחושה שהיא אוחזת בעמדותיו המדיניות: (ציטוט כמעט מדוייק, מתוך הזיכרון) "מה דעתך, אחרי שנוציא כל כך הרבה פלשתינים מהכלא יהיה לנו הרבה מקום פנוי, ובמקומם נוכל לשים במחנות שיתפנו מתנחלים שמתנגדים למדיניות הממשלה ומתוך כך יעברו על החוק? מה דעתך על זה?".
איזה יופי של היתממות... הוא בסך הכול שאל. הוא לא קבע שיעשו כך, לא הציע שיעשו כך. אפילו לא הביע משאלה שכך יהיה. הוא בסך הכול רק שאל. מה, אסור לשאול שאלה פשוטה?
מותר לשאול. וממש משום כך אני מרשה לעצמי לשאול עוד שאלה – "אולי נכניס למחנות שיתפנו אחרי שחרור המחבלים כל מיני עיתונאים שמלבים שנאה כלפי המתנחלים?"
מה רע בשאלה הזו?
לחיי האיזון הקדוש
השבוע ישב העם היושב בציון דרוך מול כלי התקשורת ועקב אחר ישיבות הממשלה בנושא גלעד שליט. בשעות אלה בהן אפילו שרי השביעייה חלוקים בדעותיהם שלושה מול שלושה ניתן היה לצפות שהתקשורת תקרין חלוקה דומה, אבל משום מה העמודים נראו עדין כמו קמפיין ברור למען העסקה. קיבלנו דיווח על פגישת האמהות שרה נתניהו ואביבה שליט, קיבלנו כותרות כמו "התקווה האחרונה", או "זעקה של הרגע האחרון", וכו'.
ביני לביני תהיתי אם היה יודע מישהו מעורכי העיתונים שרעייתו, בעלה, ילדו, ילדתו או אחד מהוריו ירצחו (חלילה) בפיגוע הבא שאותו יתכנן אחד המשוחררים, האם גם אז הוא יהיה כל כך נחרץ בקמפיין הזה...
תהיתי.
בן עמי שובר שיאים
לא מזמן דווח בערוץ 7 על "החלטורה" של אריה גולן שהנחה אירוע של עמותת 'עיר עמים' ולאחר מכן סיקר את האירוע ביומן הבוקר של 'קול ישראל'. במענה לשאילתא שהוגשה לרשות השידור נקבע שאין כאן ניגוד עניינים והכול בסדר. טוב מאוד, או כנהוג לומר בימינו: 'סבבה? סבבה'.
ובכן, מסתבר ששיא התחכום של גולן, שידע לשלב הנחיה וסיקור למחרת, נשבר לרסיסים לנוכח השיא ששבר עודד בן עמי כאשר הנחה טקס בבית הנשיא ותוך כדי האירוע ירד מבימת הקריינות והפך לעיתונאי ששואל את הנשיא שאלות כעיתונאי מטעם חברת החדשות של ערוץ 2. וירטואוז של ממש.
על הסיפור המעניין הזה קראנו ב'הארץ'. דיווח של נילי איזיקוביץ שסיפרה ש"בן עמי פתח את מסיבת העיתונאים (להשקת ערוץ יוטיוב של הנשיא פרס) כמנחה מטעם בית הנשיא... ההפתעה הגיעה כאשר הסתיימו נאומי המכובדים ובא זמנם של אנשי הממלכה השביעית... או אז ירד בן עמי מהדוכן, הצטרף לאנשי התקשורת כעיתונאי מן המניין ואף זכה לשאול את הנשיא שתי שאלות כנציג חדשות ערוץ 2".
בן עמי אגב לא מבין את הטענות על חוסר אתיקה שבקבלת תשלום ממי שמסקרים אותו (בית הנשיא). "אני לא רואה בכך כל פגם", אמר. חברת החדשות של הערוץ השני העדיפה שלא לשגר תגובה. לא רוצים לא צריך.
מה הבהיל את החבר'ה של 'מבט'
יש סודות מדינה שמתגלים לציבור רק אחרי עשרות שנים. יש גם דברים גלויים שמתבררים לציבור רק אחרי עשרות שנים. אחד מהם הוא הדעות ששלטו במשך שנים ארוכות במערכת 'מבט', מהדורת החדשות הטלווזיוניות היחידה בארץ עד לפני קצת יותר מעשור שנים.
את הדברים גילה, למי שבמקרה לא ידע עליהם, לא אחר מאשר חיים יבין במאמר שפרסם ב'ידיעות אחרונות', עוד אחד מאותם מאמרים לציון 70 שנה להיווסדו של העיתון.
יבין סיפר על ליל המהפך השלטוני בשנת 77'. הוא תיאר את האימה ששלטה בקרב עיתונאי המהדורה מהמהפכה, לא המהפך, שיחולל בגין, "בגין בצירוף המילה מהפכה נשמע כמעט כמו פוטש", הוא כותב ומוסיף: "בגין הבטיח עוד הרבה אלוני מורה. חבריי במערכת רעדו מפחד".
הבנתם מה גרם לרטט, לזיע ולבהלה אצל אנשי מהדורת החדשות היחידה של מדינתנו הקטנטונת באותם ימים? העובדה שמנהיג שנבחר על ידי העם מבטיח להקים עוד הרבה אלון מורה. היה חשוב לדעת.
ועוד מאותו מאמר: אם יש לנו ספק לגבי עמדותיו של יבין, זה שזכה לכינוי 'מר טלוויזיה' בזכות תדמיתו האובייקטיבית כמגיש חדשות, אז הנה השורות האחרונות של מאמרו, שורות בהן האובייקטיבי לבית יבין מספר לנו מה הן תקוותיו: "שרון, אולמרט, נתניהו, הליכוד עצמו, אימצו את עמדות השמאל. עכשיו הליכוד ממתין למהפך נוסף, ענקי, שרק דמות כמו מנחם בגין מסוגלת להביא כמותו. מהפך שיוביל אותנו לשלום אמת – חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות לשני עמים".
כולם עובדים אצלם
ב'ידיעות אחרונות' עדיין חושבים שכולם עובדים אצלם. הפעם זה פרופ' עוזי ארד שהעז לומר מה שלא כל כך אוהבים לשמוע בתקשורת שלנו. הוא העז לומר שתפקידו של צה"ל היה לגבש תכנית פעולה צבאית לחילוצו של גלעד שליט ולגאול אותנו מהצורך לשחרר מאות מחבלים רוצחים שילבו את המלחמה הבאה.
לאחר העליהום התקשורתי עליו ניגש ארד לרמטכ"ל, המתין מחוץ ללשכתו בנימוס עד שאשכנזי סיים את פגישתו עם סגנו, האלוף גנץ, נכנס ללשכה, הדלת נסגרה ושם בלשכה הסגורה התנצל על הדברים.
אבל ל'ידיעות אחרונות' זה לא מספיק, ולכן כך נראתה כפולת העמודים בעיתון הזה יום למחרת:
מבלי להיות בלשכת אשכנזי בשעת המפגש בין השניים יודעים ב'ידיעות אחרונות' להטיף ולנזוף בפרופ' ארד: 'ככה לא מתנצלים'. בפעם הבאה לפני שהוא ניגש להתנצל יאלץ ארד, כמו כל אחד אחר, לגשת למערכת 'ידיעות' ולקבל תדריך מדוייק ממנו יבינו איך צריך להתנצל. מן הסתם הנוהל יכלול מכתב התרפסות והתנצלות בשני עותקים, אחד לממוען ואחד למערכת 'ידיעות', ראיון התנצלות על כפולת עמודים ולאחר מכן זובור במרתפי העיתון שם יושלכו עליו ביצים ועגבניות מבציר אשתקד.
האבולוציה הרדיופונית של גל"צ
בראיון עם המשורר ישראל פנקס אודות עסקת שליט עלה על קצה המזלג דיון שאולי הגיע הזמן לעשותו.
פנקס אמר שהוא לא בטוח שנכון לדבר בגלי צה"ל על שחרור שליט שכן האויב מאזין, אמר והוסיף: "בעיקר לא בגלי צה"ל". וכשהוא הסביר ש"גלי צה"ל הוא זרוע של מערכת הביטחון", ולכן הוא חושש. נאנח רזי ברקאי ואמר לו שהוא מאוד מחבב אותו אבל "גלי צה"ל אינה ולא הייתה זרוע של מערכת הביטחון".
פנקס העלה שאלה פשוטה "אז למה אתם נקראים גלי צה"ל", ורזי שאולי הבין את המוקש שמונח לפניו, אמר שזה כבר דיון ארוך להזדמנות אחרת.
רגע, רגע, רזי, אל תלך. למה בפעם אחרת? בוא נדבר על זה עכשיו – אם אתם לא זרוע של מערכת הביטחון למה צריך צה"ל לממן את קיומכם? למה הוא צריך להקצות משאבים אנושיים, טכניים, טכנולוגיים וכספיים עבור הדבר הזה שאינו זרוע של מערכת הביטחון? למה? השאלה מתחדדת בעיקר לנוכח הטכנים האנטי-צה"ליים שיוצאים לא פעם מהתחנה היפואית - אז למה באמת?
ואם כבר דיברנו על גלי צה"ל, אז בואו נזכיר מעט היסטוריה:
גלי צה"ל הוקמה על ידי בן גוריון כתחנה שנועדה לשדר למוצבי צה"ל בדרום. איכשהו במרוצת השנים התרחבו שידורי התחנה לשאר חלקי הארץ, ומישהו ראה כי טוב ואיפשר לתחנה הזו לעשות ככל העולה על רוחה. ולמה אני כותב "ככל העולה על רוחה"? כי במשך שנים מאז אוזרחה גל"צ שודרו בה התכנים ללא כל כפיפות לחוקי הביקורת המחייבים את התקשורת הממלכתית הרשמית, מה שמכונה חוק רשות השידור. מאבקים ארוכי שנים להחיל את החוקים המחייבים על צעירי גל"צ נתקלו בחומה אטומה של בעלי עניין.
כיום, אם אינני טועה, נושא חוקיות התחנה ותכניה מוסדר, אבל כדאי לאדון ברקאי לזכור שהתחנה החלה לפעול כזרוע של מערכת הביטחון, מאוחר יותר פעלתם ללא כפיפות לחוק, כלומר במידה מסויימת הייתם מעין תחנה פיראטית, והנה עכשיו האבולוציה הרדיופונית שלכם קידמה אתכם למעמד של "לא זרוע צבאית", אבל במימון צה"ל ובשירותם האדיב (והכמעט חינמי) של חייליו ומפקדיו.
איזה נהדרת ואיזה נעליים
המיזבלה השיבטית המכונה 'הפרומו של ארץ נהדרת' הוא שוב, כדרכו של ערוץ 2 מאז היוולדו, זוהמה תרבותית, זימה במסווה אינטלקטואלי תרבותי. אין שום תרגום אחר לקבוצת הקומיקאים (המוכשרים, יש להודות) שמצולמים שם במה שמכונה 'לבוש אדם וחווה'.
מה בדיוק רוצים שם בארץ נהדרת לומר לנו? יש בזה איזו אמירה תרבותית? איזה רעיון נעלה? איזו חובה תרבותית להופיע בצורה הזו? או שבסך הכול מדובר בהבנה שהתכנית מידרדרת בעונותיה האחרונות וכדי לקושש לעצמם עוד כמה צופים הם צריכים לפנות אל היצר הנחות ביותר, יצר המציצנות?
אגב, אני לא לבד בביקורת הזו. גם יו"ר הרשות השנייה, נורית דאבוש, קבעה שהפרומו הבזוי הזה אינו מכבד את 'קשת', אינו מכבד את התכנית או את קהל הצופים. "אני לא אוהבת אותו", היא אמרה ל'ידיעות אחרונות' על הפרומו הפרובוקטיבי שמשודר גם במה שמכונה שעות צפייה משפחתית. ויורשה לי להוסיף שאם כך אומרת יו"ר הרשות השנייה, זו שאמורה לגבות את הפיגוע התרבותי הזה, אפשר לשער שרוב מוחלט של הציבור סבור שהמענה לפרומו הזה אמור להיות גרזן על המסך באופן חד ומוחלט.
אגב, כדי שלא יהיה ספק ב'קשת', זכיינית הדבר הזה, סבורים שהכול בסדר. "אנחנו לא מוצאים בו (בפרומו) כל טעם לפגם", הם אומרים. אז אומרים...
שנת מאסר?
קיראו בבקשה כמה שורות מתוך "סעיף 71 לחוק בתי המשפט", מה שמכונה 'סוביודיצה':
(א) לא יפרסם אדם דבר על עניין פלילי התלוי ועומד בבית משפט, במטרה להשפיע על ההליך או על תוצאותיו, אם יש בפרסום כדי להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו.
לעניין סעיף קטן זה, "במטרה" - גם מתוך ראיה מראש את ההשפעה על ההליך או על תוצאותיו כאפשרות קרובה לודאי.
(ב) יראו עניין פלילי כתלוי ועומד בבית משפט משעה שהוגשה לבית המשפט באותו עניין בקשה למתן צו מעצר או משעה שהוגש לו כתב אישום, לפי המוקדם, עד שהחליט התובע שלא להגיש כתב אישום, ואם הוגש כתב אישום - עד סיום ההליכים.
(ג) איסור הפרסום אינו חל על פרסום ידיעה בתום לב על דבר שנאמר או שאירע בישיבה פומבית של בית משפט.
(ד) העובר על הוראות סעיף זה, דינו - מאסר שנה אחת.
עכשיו תסבירו לי את כתבת הענק שפרסם 'הארץ' על רייצ'ל ריסבי-רז, זו שאירגנה לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט את הטיסות בחברת 'ראשונטורס', וכעת היא גם נאשמת בזכות עצמה.
הכתבה הזו שאותה פרסם גידי וייץ הופיעה במוסף העיתון על פני חמישה עמודים ובהם דבריה שלה, קטעי תמלולים מתוך חקירות, נתונים וסיפור מהלך האירועים בהם מואשם אולמרט. מה זה הדבר הזה אם לא עבירה על החוק ההוא שציטטנו ממנו למעלה? מה זה אם לא מתן (גם אם לא במזיד) כלי ראשון במעלה לעורכי דינו של מר אולמרט כדי שיוכלו לדעת את מה שאסור להם לדעת, כלומר מה חושבת זו שעשויה להפליל את מרשם, מה היא בדיוק אמרה, כדי שיוכלו לעבד וללטש את גרסתם, להימנע מהחלקות ולאפשר גם תיאומים נדרשים...
מפוכחים
במסגרת סיכומי עשור השנים האחרונות הקדישו אנשי חדשות ערוץ 2 פרק לאיש שלדבריהם דמותו שינתה את פני העשור האחרון בישראל – אריאל שרון. את הפרק הכין והגיש דני קושמרו שהציג סקר מעניין שדן בשאלה כיצד רואה הציבור בישראל את ההתנתקות.
הפילוח היה כזה: 60% רואים באירוע הזה כישלון, 21.8% רואים בו הצלחה, 17% לא ידעו או לא ענו. קושמרו ציין בהפתעה את הנתון המרשים של 60% הרואים במהלך כישלון. איכשהו דילגה מעל ראשו של הצופה הממוצע העובדה המדהימה לא פחות: למרות הקמפיין האגרסיבי של התקשורת למען התהליך ההוא, למרות ההבטחות הרבות שטרם הסתיימו ונמשכות גם היום לגבי ההמשך לו מייחלים בתקשורת שלנו, למרות הכול פחות מ-22 אחוזים מהעם הזה סבורים שמדובר בתהליך שנחל הצלחה. והרשו לי להוסיף תזכורת: סקרים אינם גזעניים. הם כוללים גם ערבים. המשמעות היא שאם היו נבדקים נתונים רק במגזר היהודי התוצאה הייתה מחמיאה הרבה יותר לעם הזה.
עם מפוכח יש לנו, ואל תתנו לאף אחד לצייר לכם אותו אחרת.
חוגגת
וכך חתמה אסתי פרז את תכנית החדשות של קול ישראל 'בחצי היום' של יום חמישי: "חג מולד שמח". ולא. היא לא ייחדה את הברכה הזו למאזיניה מקרב העדה הנוצרית, אלא לכולנו, פשוט חג שמח. כל אחד והאיחולים שלו...
שאלה בפסיכומטרי
שיגר לי גולש אלמוני עקיצה רבת משמעות. הנה לכם פתיח כתבה לה אני עצמי אחראי, כאן בערוץ 7:
הוא מספר שניסה להבין את הפתיח לכתבה ואלמלא ידע מראש מה עמדותיו של חבר הכנסת רותם היה משוכנע שמדובר בהקדמה לשאלה במבחן פסיכומטרי. עיינתי מחדש בפתיח, ואתם יודעים מה? האיש די צודק. הצעת החוק די מורכבת, ובהתאם מורכבת גם הכתבה. התנצלותי האישית, אבל אני חייב לציין שהדיווח ב'הארץ' על הסוגיה הזו היה הרבה יותר מורכב ומפותל. טוב, שם יש אנשים חושבים...
הפתיעני
הפתיע שלום ירושלמי בטורו האישי במקומון 'מעריב'. אותו ירושלמי שהותקף בעבר כאן על התבטאויות תמוהות כתב השבוע בניגוד לרוח התקשורתית המנשבת מהמערכות השונות: "שר הביטחון ביקש לגזור כמה קופונים על חשבונו של הרב אליעזר מלמד... אולי הוא צודק, אבל הדרך שבה פעל מעוררת חלחלה. הרב מלמד הוא לא פיון של שר הביטחון והוא לא חייב להגיע אליו לחקירה או לשימוע, כאשר צוותי טלוויזיה שהוזמנו מראש מחכים לו בקריה. עניינים עקרוניים ומוסריים כאלה מחייבים בירור מעמיק ויסודי בדיונים סגורים בפורום רחב, שיפיקו תוצאות טובות הרבה יותר, ולא במשפט שדה תקשורתי".
מפתיע, לא?