יואב כ"ץ, אנליסט מהמחלקה הבינלאומית במגדל שוקי הון, מוטרד מהפער העצום בין תחזיותיהם הכלכליות של כלל השחקינים הגדולים ב"וול סטריט", לבין תחזיותיהם שלן כמה כלכלנים, בודדים אך חשובים, כגון נוריאל רוביני מאונ' ניו יורק; מרדית' וויטני מאופנהיימר לשעבר וכיום מנהלת פירמה שהקימה בעצמה; ביל גרוס, מנהל קרן האג"ח הגדולה בעולם; ודיוויד רוזנברג, לשעבר הכלכלן הראשי לענייני צפון אמריקה במריל לינץ' והיום כלכלן ואסטרטג ראשי בבית ההשקעות האקסקלוסיבי מקנדה, גלסקין-שף.
עיקרי התחזיות של וול סטריט לשנת 2010, כפי שעולה מהסקירות של הגופים הפיננסים הגדולים, הן המשך חזרה לצמיחה עולמית מתונה אך יציבה, והמשך עליות בשווקי המניות.
האסטרטגיה הכללית שעולה ממספר תחזיות של בנקים גדולים נותנת משקל יתר לסקטורים מחזוריים (תשתיות, טכנולוגיה, פיננסים ועוד) מול משקל יתר לדפנסיביים (שירותי בריאות, יצרני ומשווקי מוצרי צריכה ביתיים ועוד). משקל יתר לשווקים מתפתחים על פני מפותחים, שם טרנד הצמיחה והחזרה לשגרה נראים ברורים יותר.
בנוגע לדולר האמריקאי ישנה מגמה מעורבת – צמיחה עולמית אמורה להוציא משקיעים מהדולר לטובת מטבעות אחרים. אך אנליסטים רבים מעריכים כי הדולר הוא "אובר סולד", במיוחד אל מול אי הוודאות בגוש היורו (יוון, ספרד) וההתאוששות החלשה בבריטניה. אנטי-חוב ממשלתי לטווח ארוך, הודות לחובות העתק של הממשלות ברחבי העולם, בנוסף לתחזיות האופטימיות לגבי שווקי המניות שיהוו תחליף לאג"חים הממשלתיים.
עוד חוזים הכלכלנים, כי ריבית ה"פד" תתחיל לעלות באיטיות במהלך המחצית השנייה של 2010. ההשפעה תהיה חלשה, שכן הרמה עדיין תהיה נמוכה מאד.
מנגד, שחקני האופוזיציה, הצופים את שובו של המשבר במהלך 2010, נתלים בכמה וכמה נקודות בעייתיות המעיבות על תמונת הצמיחה שנוצרה בארה"ב בחודשים האחרונים.
שוק עבודה חלש - רמת האבטלה הגבוהה מזה 30 שנה, ממוצע שעות שבוע עבודה נמוך מאד ברמה היסטורית, מיליוני מועסקים במשרות חלקיות בעל כורחם ועוד שלל נתוני שיא שליליים. כל עוד לא יחול שיפור משמעותי ברובד הבסיסי ביותר בעושרם של משקי הבית, הכלכלה האמריקאית תתקשה להציג התאוששות בת קיימא.
שוק אשראי מתכווץ - דיוויד רוזנברג מדבר על שינוי כללי ואקוטי בתפיסה של הצרכן האמריקאי כלפי אשראי. בתהליך ארוך (עשרות שנים) והדרגתי שתפס תאוצה בשנים האחרונות הגיע האמריקאי הממוצע מיחס חוב/הכנסה פנויה של 30% ליחס של 125%.
לפי רוזנברג, המשבר הביא לנקודת תפנית קריטית ביחס לאשראי. כלכלת ארה"ב יצאה לדרך חדשה, בה יחס החוב/הכנסה פנויה ירד לרמה היסטורית ממוצעת של 70%. אם אכן יקרה הדבר מדובר באשראי בהיקף של 7 טריליון דולר, שייכחדו ויהוו מעמסה כבדה מאד על היכולת של ארה"ב לחזור למסלול צמיחה יציב.
הפסקת תוכניות התמרוץ והעלאות ריבית - כלכלנים רבים טוענים כי הצמיחה בארה"ב היא אשליה בלבד וללא מאות המיליארדים שהוזרמו, הצמיחה עומדת על 0% במקרה הטוב.
הנחת הממשלות היא שהפחתה הדרגתית בתוכניות השונות, בשילוב עם העלאת ריבית איטית, תאפשר למשקים לחזור למסלול צמיחה נורמלי ללא "גלגלי העזר".
כ"ץ מציין, כי עיקר החששות לא נובעים מעצם העובדה שישנו פער בתחזיות הכלכליות, אלא מהקוטביות העצומה בין ההערכות השונות, "הדבר מדאיג בכל נושא התחזיות השנה, יותר מבשנים עברו, הוא הביטחון הכמעט מוחלט של הצדדים בתחזיותיהם הכה מנוגדות. עד כה ראינו כי האופטימיים הצליחו להחזיר את רוב ההפסדים והיה משתלם להיות במחנה שלהם. אך טיעוני הפסימיים, חייבים להודות, גורמים לרצות להיות שייכים אליהם, במקרה שהורדת גלגלי העזר של הממשלות תסתיים בנפילה".