שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, נעם סולברג, גזר 40 חודשי מאסר ופיצוי למתלונן של 20,000 ש"ח על ערבי שיידה אבנים לעבר מתפללים באזור קבר שמעון הצדיק בירושלים.
הנאשם הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון, בחבלה בנסיבות מחמירות, בתקיפה בנסיבות מחמירות ובתקיפה הגורמת חבלה ממשית.
בגזר הדין נכתב כי במהלך חודש פברואר 2008 בקרבת קבר שמעון הצדיק הגובל עם שכונת שיח ג'ראח בירושלים, החליט הערבי ליידות אבנים אל עבר יהודים המגיעים להתפלל בקבר. הוא עמד כשלושים מטר מן המקום, ובעת שיצא המתלונן מתחום קבר שמעון הצדיק, ידה הנאשם לעברו שתי אבנים. אחת מהן פגעה בזגוגיות משקפיו של המתלונן, ניפצה אותן ופגעה בעינו השמאלית. כתוצאה מן הפגיעה, נחתכה קרנית עין שמאל של המתלונן, חלק ממרכז הקשתית נחתך ונפל, בתחתית הקרנית נוצרה דיאליזה, המתלונן נזקק לניתוח, ואושפז בבית חולים למשך מספר ימים. המתלונן איבד את מאור עינו השמאלית, וכיום הוא נכה ב-35%.
בחודש יולי 2008 סמוך לשעת חצות הגיעו מתפללים במספר מיניבוסים אל קבר שמעון הצדיק. או אז החלו יידויי אבנים מכיוון שכונת שיח ג'ראח לכיוון קבר שמעון הצדיק ובחזרה. הנאשם שהה מעל הקבר, סמוך לבית משפחת אלקורד, והחל ליידות אבנים ביחד עם אחרים אל עבר המתפללים. אחת מן האבנים פגעה בכתפו של מתפלל במקום.
בחודש מאי 2009 בשעת ערב, בקרבת קבר שמעון הצדיק, ידה הנאשם שתי אבנים אל עבר אחד המתפללים וברח, וזאת כי חש מאויים מכיוון שנזרקו לעברו אבנים על-ידי אנשים שזהותם אינה ידועה למאשימה. האבן שזרק הנאשם פגעה במצחו של אחד המתפללים וזה נזקק לטיפול רפואי.
פרקליטת המדינה ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם, מכיוון שיש צורך במסר ברור בדרך של עונש מרתיע, בעקבות ריבוי ידויי אבנים לאחרונה, והמסוכנות הרבה שבדבר. הפרקליטה ציינה את הפגיעה הרעה באזרחים תמימים שבאו להתפלל ולא יכלו להגן על עצמם, והוסיפה וציינה כי התסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם, הוא שלילי, וכי הנאשם מתואר על-ידי מקורביו כאדם אלים ומשפיל.
מנגד טען פרקליטו של הנאשם כי יש לזקוף לזכותו את קבלת האחריות ולא לדחות את טענתו כי גם הוא עצמו, במידה מסוימת, קורבן של סיטואציה סבוכה, כשיש ויידוי האבנים הוא הדדי.
השופט ציין בגזר הדין כי אין מדובר במקרה זה עוד במסוכנות בכוח, אלא בפועל ממש, "עינינו הרואות את הפגיעה הקשה והצמיתה שנגרמה לאזרח תמים שביקש להתפלל בקבר שמעון הצדיק, ועינו השמאלית כהתה מראוֹת מחמת אבן שידה הנאשם ואשר פגעה בעינו. פשוט וברור כי נדרשת ענישה מחמירה על-מנת לבטא גמול הולם ביחס לחומרת המעשה ולתוצאותיו, ועל-מנת להרתיע את הנאשם ואחרים שכמותו. הנאשם דנן גם תכנן, חזר ושנה במעשים הללו, גם אחרי שנוכח בפגיעתם הקשה והרעה. העונש צריך להביאו לחדול מכך".