שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, משה גלעד, הרשיע היום (שלישי) את הנאשם אלמוג בוחבוט בשתי עבירות הריגה בתאונת דרכים בה נהרגו שני חבריו בשנת 2007. בוחבוט הורשע בנהיגה במהירות בלתי סבירה, נהיגה במהירות מופרזת , חובת חגירה של חגורת בטיחות , הגבלת מספר נוסעים לנוהג חדש וזיכה את הנאשם מעבירת העקיפה.
בליל ה-29.11.07, במבואות העיר חיפה, בכביש מס' 2 מכיוון עתלית לחיפה, התרחשה תאונה קטלנית בה קיפחו חייהם שני בחורים צעירים, יוסי בנעים ז"ל וסהר אסרף ז"ל. הנאשם אלמוג בוחובוט נהג ברכב בו נסעו המנוחים, ובכתב האישום הואשם בהריגתם.
השופט גלעד קבע כי הנאשם נהג ללא "מלווה", כששלושה מחבריו נוסעים עמו ברכב, ושניים מהם, הישובים מאחור, אינם חגורים בחגורות בטיחות. זמן קצר לפני התאונה, עקף הנאשם את רכבו של רונן בן יוסף במהירות העולה בהרבה מעל 110 קמ"ש ובצורה מסוכנת שאילצה את רונן בן יוסף לסטות ימינה בחדות, לבל יתנגש הנאשם ברכבו מאחור.
בהגיעו סמוך לצומת מת"מ, באזור בו הוגבלה מהירות הנסיעה המותרת ל-60 קמ"ש עקב עבודות בכביש, ובמקום בו הכביש משובש ויש בו בורות נסע הנאשם בנתיב השמאלי במהירות שלא פחתה מ-90 קמ"ש. תוך כדי הנסיעה הבחין הנאשם באאודי שנסע אותה עת לפניו, בנתיב השמאלי. הנאשם התקרב במהירות גבוהה לעבר האאודי, ומשהבחין כי הוא קרוב מדי, החל ל"זגזג" (להטות את ההגה לימין ולשמאל בנתיבו) ולסטות ימינה ובכך ביקש למעשה "להשתחל" בין האאודי לסקודה שנסע אותה עת בנתיב ימין מאחור, וזאת חרף הקרבה ביניהם. במהלך סטייתו, פגע הנאשם עם מרכז וחזית שמאל של רכבו בחלקו האחורי ימני של רכב האאודי. הנאשם ניסה לחלוף על פני האאודי מימין, בין אם ניסה לעקוף אותה, ובין אם ניסה למנוע, ברגע האחרון, פגיעה בה. אחרי האימפקט נעו שני כלי הרכב ללא שליטה, בהתחלה ימינה ואחר כך שמאלה נגד כיוון השעון עד לפגיעה במעקה, ותוצאותיה הטראגיות של התאונה ידועות לנו.
השופט גלעד קבע כי גרסתו של הנאשם היתה רצופה שקרים וכי הכלל הוא כי כאשר שקריו של נאשם מהותיים ויורדים לשורש העניין, ומשלא ניתן להם הסבר מספק, ניתן לראות בהם ראייה עצמאית המהווה חיזוק ואף סיוע לראיות התביעה. כן הניח כי שקרי נאשם נובעים מתחושת אשם וניסיון להתנתק ממעשה העבירה.
עוד ציין השופט כי אין להתעלם גם מסירובו של הנאשם לשתף פעולה בחקירתו השנייה ומהעובדה שסירב תחילה לתת דגימת דם לצורך בדיקת שכרות, ורק מאוחר יותר, משהגיע אביו, הסכים בשמו לשתף פעולה בעניין זה.
השופט הבהיר כי הנאשם, שהינו "נהג חדש", צעיר בגילו וחסר ניסיון בנהיגה, נהג בסמוך לתאונה ואף קודם לכך בצורה מהירה ופרועה; הוא נסע במהירות מופרזת תוך שהוא מתקרב לרכבים שלפניו בצורה מסוכנת . בהתנהגות זו הכניס עצמו למצב שלא היה עוד ביכולתו למנוע את ההתנגשות. כך נהג גם בקטע כביש שידע כי תנאיו מסוכנים לנהיגה ויצר סיכון לו ולאחרים למרות שהכיר קטע דרך זה כ"את כף ידו", וידע שעליו להאט.
השופט הבהיר כי דעתו הינה, כי חובת הזהירות המוטלת על נהג חדש הינה גבוהה באופן מיוחד ועליו להיזהר שבעתיים בנהיגתו, ביודעו שניסיונו בנהיגה מועט. דומה הדבר למי שנוהג, למשל, ברכב ציבורי המסיע נוסעים או במשאית. הנאשם אף ידע שעליו לנהוג כשלידו מלווה, אך העדיף "לצפצף" על החוק גם בנקודה זו, כדי שיוכל לצאת עם יותר מבין חבריו, לבילוי.
השופט קבע כי מן הראוי להרשיע את הנאשם בשתי עבירות של הריגה, הואיל וקיפח חייהם של שניים. בהתייחסו לעבירת אי חגירת חגורות בטיחות בחר השופט לציין כי על חשיבותו הרבה של קיום הציווי בדבר חגירת חגורת בטיחות ניתן ללמוד מתוצאותיה הטראגיות של התאונה , שכן הנאשם והנוסע שלצידו, אלעד ועקנין, חגרו חגורת בטיחות ונותרו כמעט ללא פגע, ואילו חבריהם שלא חגרוה קיפדו חייהם בדמי ימיהם.
באשר לעבירת הגבלת מספר נוסעים לנהג חדש ציין השופט כי אילו הקפיד הנאשם להסיע שני נוסעים בלבד, כי אז לפחות אחד המנוחים היה ניצל וכי מטרת המחוקק באוסרו על "נהג חדש" להסיע יותר משני נוסעים ללא מלווה נעוצה ברציונל שבנהיגתו של זה טמון סיכון רב יותר, ובעת תאונה ייפגעו פחות בני אדם.