עו"ד נפתלי ורצברגר סבור שהחלטת הבג"ץ לפתיחת כביש 443 לפלשתינים נובעת מהנחת היסוד של השופטים שהערבים הם האזרחים האמיתיים ביהודה ושומרון והיהודים הם רק עוברי אורח זמניים, "חשוב לציין שההחלטה התקבלה אמנם ברוב דעות אבל כל עוד יש דעת מיעוט של השופט אדמונד לוי עדיין לא אפסה התקווה, לגופו של דבר אם אנחנו משווים את ההחלטה הזאת להחלטה של הבג"ץ בעניין עתירת תושבי דולב שביקשו שירשו להם לנסוע על כבישים של פלסטינים בדרך לירושלים, הרי ששם השופטים קבעו שהמצב הביטחוני לא מאפשר, למרות שנסיעה משם הייתה מקצרת מאוד את הדרך לירושלים. זה הרי ממש סותר את ההחלטה בעניין 443".
לדבריו ההליך המשפטי התנהל בבג"ץ באורח לא תקין, "דנו פה בעתירה של הפלשתינים בלי לזמן את אותם אנשים שעלולים להיפגע מההחלטה, לא טרחו לזמן את אותם צדדים שיש להם צד בעניין, כפי שגם קרה בבג"ץ בעניין נגוהות, היו צריכים לצרף את עיריית מודיעין וגבעת זאב, הכלל הוא שהעותר צריך לצרף את הנפגעים לעתירה והם לא צורפו, לפני כמה שנים עוזי לנדאו רצה לממש צווי הריסה לבתים במזרח ירושלים ועתירתו נדחתה כי הוא לא צירף לעתירה את הנפגעים, אותם מאות משפחות שעלולות להיפגע, מדוע כשמדובר ביהודים הדברים מתנהלים בבג"ץ בצורה אחרת".
עו"ד ורצברגר אומר כי החלטת השופטים הייתה החלטה ערכית, "השופטים לא היו תמימים הם מודעים היטב למציאות הביטחונית בכביש 443, אבל באיזונים שבין זכויות האזרח הפלסטיני ונוחיותו לבין זכויות המתנחלים בית המשפטי מטה את הכף לטובות הנוחיות הפלשתינית ועושה את הכול כדי לצמצם את ביטחונם של המתנחלים, הרי כביש 443 נסגר לפלשתינים בגלל פיגועים שהיו וזה מה שיצר את ההכרח, אבל השופטים לא נותנים דגש על הזכות שלנו לחיות בביטחון, בית המשפט העליון מחשיב יותר את הביקורת הבינלאומית ואת הפורומים השונים בארץ לפני שהוא מקבל את החלטותיו, זו אולי החלטה שעומדת בקריטריונים מקצועיים אבל היא מעוגנת בתחום הערכי. מאחורי הפלפול המשפטי עולה פה השאלה מהו המעמד המשפטי של יהודה ושומרון, האם זה שטח כבוש ואפשר לדחוק את היהודים החוצה ממנו, וזו נקודת המוצא של השופטים, מבחינתם יהודה ושומרון היא שטח כבוש וצריך לדאוג לפלסטינים שהם האזרחים האמיתיים, ולדחוק את היהודים החוצה מיהודה ושומרון".