הארוע התרחש במאי 2005, בזמן חסימת הכבישים ההמונית הראשונה במחאה נגד ההתנתקות. יצחק הילדסהיימר, כתב העיתון "מקור ראשון", נקלע יחד עם קבוצת מטיילים מקיבוצו (שעלבים) לצומת ערד, שהיתה חסומה ע"י המפגינים הכתומים.
חמוש במצלמתו ירד מאוטובוס המטיילים, כדי לצלם את האירוע, והתמקד בצילום השוטרים שגררו את המפגינים. שניים מהשוטרים – ליאון וקנין, ומוחמד אזברגה – דחפו את העיתונאי באלימות, הפילו אותו ארצה ופצעו אותו. תלונה למח"ש הביאה להחלטה להעמיד את השוטרים לדין משמעתי. אלא שבית הדין המשמעתי של המשטרה זיכה את אחד השוטרים – מוחמד אזברגה – מחמת הספק, ואילו השוטר השני – ליאור וקנין – לא הועמד כלל לדין משמעתי עקב פרישתו מהמשטרה.
במקביל הגיש הילדסהיימר, באמצעות עו"ד יעקב מנקין הפועל מטעם ארגון זכויות האדם ביש"ע, גם תביעת נזיקין נגד השוטרים. בדיון בתיק הנזיקי, הודו שני השוטרים שדחפו את העיתונאי, אך הצדיקו את הדחיפה בטענה "שהתובע השתתף כמפגין בהפגנה".
הפרקליטות גיבתה את טענתם של השוטרים וטענה כי " מדובר בעיתונאי דתי הכותב בעיתון ימני...." ואולם, השופטת קולנדר דחתה את טענתם וקבעה כי "מלבד העובדה שהתובע הינו חובש כיפה אין כל ראיה שקושרת את התובע להיותו מפגין בהפגנה". והוסיפה: "שוכנעתי שירידתו מהאוטובוס נבעה כתוצאה מכך שרצה לסקר את האירוע כעיתונאי". למרות זאת, חייבה השופטת את המשטרה לשלם לעיתונאי פיצוי קטן של 4,000 ₪ בלבד, וזאת כיון שלא השתכנעה שפציעתו היתה תוצאה ודאית מדחיפותיהם של השוטרים. על הסכום המגוחך הזה החליט הילדסהיימר לערער.
ואכן, השופט המחוזי אילן שילה קיבל את ערעורו של הילדסהיימר. הוא אימץ את קביעתה של השופטת קולנדר, ולפיה "המערער תעד את ההפגנה כעיתונאי, ולא נטל בה חלק...צריך היה להיות ברור לשוטרים שהוא אינו נמנה עם המפגינים...ולא היה מקום לפעול בכוח כלפיו". בנוסף, קבע כי יש לפצות את העיתונאי לא רק על הדחיפה אלא גם על הנפילה והפציעה, ועל כן הגדיל פי חמישה את גובה הפיצוי . הילדסהיימר יקבל עכשיו מהמשטרה 17,500 ₪ נוספים ל-4,000 שקיבל כבר.
הילדסהיימר רואה בהחלטה ניצחון חשוב לחופש העיתונות, והוא מתכוון לפנות למועצת העיתונות ולבקש שתפעל לחיזוק ההגנה על עיתונאים המסקרים הפגנות, והעלולים ליפול קרבן לאלימות שוטרים. זאת לאור הבטחתה של יו"ר המועצה, השופטת בדימוס דליה דורנר, לטפל בנושא לאחר תום ההליך המשפטי ולאור תוצאותיו.